Continued from page 8 SABINE KALTER more than anything else the parts of Verdi-Operas, especially that of Lady Macbeth, which has been one of her outstanding successes on the Continent. In our Concert she is to appear with the great Aria of the Princess Eboli from “Don Carlos” in addition to Beethoven’s Concert-Aria "Ah, per- fido!” It is rare that a remarkable opera-singer is able to master so well the more intimate style of the “Lied”. Mme. Kalter, however, after having conquered the public at Covent Garden while appearing under the baton of Sir Thomas Beecham, proved in several recitals, that her beautiful voice and her keen musical intelligence enabled her to render the loveliest songs of Schubert, Brahms and other masters with the greatest subtlety and with perfect understanding. המשך םעם 1 ד 8 סאבינה קאלטר "לדי האהבת , / שבה היה הישנה גדול מאד באירופה. בהצגתנו היא מופיעה באריה הגדולה של אבולי מתוך' "דון הא־לוב" בתוספת האריה של ה-ונצרט לבטהובן "האח, פרפידי-ר/;; דבר נדיר הוא שזמר באופירה חשוב יהיה מסוגל לשיר באופן טוב נם את ה״ליעד־/י'.האינטימי בסגנונו. לאחר שם. האלטר ■ כבשה את ההל השומעים בסובנט־ גאררז, בהופיעה בניצוחו של תומאם ביצ׳אם, הוכיחה בכמה נשפים, שהולד, הוא הול בעל חכמה מוסיהאלית . נועזה מאד והוא אשר הכשיר אותה לשיר את שירי שוברט הנעימים ביותר, שירי בראהמס ויוצרים אחרים, מתוך הבנה מרובה וחדירה לטעמם ונפשם. Continued from page 6 BEETHOVEN restrained mirth. It consists of three sections, is full of rhythmic ׳ buoyancy and excels in a burlesque dancing mood. Long-held tones of the violins are characteristic for the interlude, that appears twice in the progress of the Presto. The Finale, an “Allegro con brio”, impresses as a powerful outburst of elementary rhythmic energies. Its chief melody is simple, but inexhaustible with driving unrest. With its forward-rushing it represents oone of the sublimest inspirations of Beethoven. Together with the foriner parts it is thoroughly able to motivate Richard Wagner’s definition of this work as an “Apotheosis of the Dance”. המשך םעםוד ’ 6 בט ה 1 ב 1 חלה־ם! גם את• ■ הפרה הזה-מניעים כוחות ריטמיים עצומים. הנעימה הראשית ששל יש אופי של .,.ההוד בירלסהי. פרה הביניים, המופיע ■ פעמיים ■ במשך ■ הפרסטו — הטונים הנ!משכים ^ של הכנורות משוים לו צבע. מיוחד. הסיום, אלגרו הון "בריו, מצלצל בהתפרהית אדירה של תנופה ;ריטמית• ראשונית, המונעת בלי הפסה על ידי המלודיה הפשוטה של הנושא - הראשי. נושא. זה המתפרץ כרוח 'סערה — שייף: ליצירות הנהדרות והמוצלחות ביותר של בטהובן. מהיד סיום זה, כמתוך יתר פרהי' החבור, מובן לנו,- למה אמר דיכרד ואגנר, כי סמפוניה ,זו היא אפותיאוזה של יהוד. 10
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==