1 הםשך םג 1 םז 1 ־ 16 ) , אחיות ולפות הוצגה גם בחגיגות המוסיקליות הנדולית, שנתקימו בשנת 1894 בוויימאר• יצירת־נעורים זאת יש בה ■ כבר «ן המוים האופייניים בסגנונו הסימפוני של מאהלו¿• ארבעת הפרקים, הנהונים ביצירת סימפוניה קלאסית, נשמרו על ידו, ואולם חידוש יש באחדותו של החומר המוטיבי, שהושגה על־ ידי זה שהנושאים - הראשיים ביצירה י קשורים זה בזה ביסודותיהם והם מובלטים ונפרדים ■ — יוצאים כבר מרעיון ■ — ההקדמה של הסימ פוניה. י ■ . "לאט־לאט, ברישול, כקול טבעי" כותב מאהלר ימעל להקדמתו, הנבנית על קולות־מיתרים נמשכים לולבים ללא שינויים, היוצאים מתוך ■ מוטיב קווארטי היורד והולך. מתור מוטיב קווארטי זה בולט והולד גם הנושא הראשי הרחב של הפרה 'הראשון,׳.שיר נדידות רענן ; ונעים, שהיה חלק .מ״שירי הנוסע״, שנוצרו _ חמש שנים לפני-כן וכאן ניתנה להם צורתם המושלמת. תנועתו הזורמת של השיר נראית כאינסופית, עד שבא "מצב־ הרוח של ההקדמה וסופג אותו, שיר צפרים נארג בתוכו,. ■ והנה נשמעים ,מוטיבים הדומים ■ לצעדים, הצעדים נעצרים, הם מתחזהים ׳והולם י גדל והולד. לבכות מתפרהת המתיחות הגדולה למלודיה של דור בחצוצרות, ובהול כלי־הנשיפה המלא מוצא גם נושא הנדידה את תיקונו כתנועה רעננה והוא מביא במלוא . את הפרה אל סיומו, ■ הפרה השני ■ מתחיל "בתנועה •חזהה" בנושא עליז של שלשת רבעי טאקט, ריקוד בקצב איבריי בלתי גמיש המודגש באופן. מיוחד על־ ידי- הצעירים הקואדטיים של הבאסים. מיד לזד. בא הטריו בצבעי קולות רכים יותר מן הפרק הקודם ונועז יותר בקצבו ועל־ידי זה הוא מהוה קונטראסט בעל רושם חזה לעומת הריקוד שבהתחלה, ההולד ■ וחוזר עד ■ לסיום, העליז׳ בתנועתו. 'בפרקים אלה, העומדים שניהם ביסוד הד־דור של היצורה נתנת האכספוזיציה של הסימפוניה במרה שזה! לאחר. הפסקה הפרק השלישי בד־מול ■ יבקאנין ■ ידוע ומפורסם: "האח" מארתין. העודר ישן?" תמונה ישנה שתכנה הן חיות־ היער המכונפות מסביב לצייד, "הוא ששימשה דחיפה לקומפוזיציה זאת של מיאהלר. מסיום זה משר הקומפוזיטור לבכיר את ידרכידוקא פרק זה יבא ונהפד מאידיליה .של חיות היער למשהו שיש בו משום אוירת שרים ורוחות. לאחר תנועת הקאנון, תנועה ,חגיגית ומדוריה" נשמעות מלודיות עממיות, ומיד . הן נישנות בפארודייות רציפות בהומור. זיעת ושוב ה! (המשק בעם 1 ד 20 ) (Continued frem page 17) nothing to enlarge its scope. The otherwise genial Anton Bruckner failed to conciliate just proportions by his pver-extatic feelings; and others, such as Liszt, Berlioz and Strauss by adopting their peculiar programmatic ideas of “Programme Music”, deviated from their essential symphonic task. .After Beethoven, Mahler was the first, who put back the Symphony on its own basis again, thus expressing his inner emotional world by purely musical means. Mahler’s composing had been interrupted stveral times because of, his professional duties as a conductor. He completed his firs¿ Symphony in 1888 (at the age of twenty-eight). The first performance took place in Budapest,׳ Mahler himself conducting. Many, other performances followed. The Symphony was also presented in 18.94 W the Music Festival in Weimar. The First Symphony is fully impressed with the characteristics of Mahler’s later ■typical .Symphonic language. It maintains the usual four parts of the classics, but the unity of the thematic material is of striking novelty. The principal themes are all connected to each other. The fact that these themes originate in the introduction motive of the whole work is not to be overlooked. “Slowly, heavily, like nature’s voice” is the trend Of the introduction which is constructed out of a quart-motive, descending by long-held string tones. This quart-motive gives origin to the ample principal theme of the first movement/ a bright and lovely wayfarer song, adopted from the “Songs of a wayfairer”, composed five years previously. This song flows blissfully along without haste and hurry, interrupted by warbling of birds, later on by striding motives, already made familiar in the introduction. These strides grow׳ heavier, seeming to tend upwards■ and developing a menacing character until the (Continued On page. 20) 18
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==