!התזמורת הא רץ*ישראלית ★ fx I ס O Z <5 G & & Z O fi fit S ?THE PALESTINE ORC H ESTR A★ קונצרט מיוחד סימפתיה מס , 9 SPECIAL CONCERT 9th SYMPHONY םיל PRICE 20 םוזיר MILS
מזמור לחדוה מאת פ. ש יל ר עברית א. אשמן )• הו, לע! לא אלילים אלה — אבה אלילים ערבים בהם גשמיע: חךרה 3 ר»ה! הבריאה אךןה מוז?ת רנו גיל זה נר אל 3 , בום רןה לכל ?צור! שיר-מזמור לקלאת !> אןןר גם גדיב-לב, גם צר-עון ?לאבות שכולי-שלהבת את עקבות אראה ;תור. •נאיאב על סף נוה. תחלק ?שיקות-עלן וד קסמיה אאאדת ובמות אח תבאן! את־אשר החק יפליד« בעפר תרנין תולעת, כל בני-אלם אחים הם במרום — אלפי שנאן. באשר ?נפה 90 ליא. שור ׳ איד ?רקיע ודא מי אשר השפיל אאדץ אבא שמשות, עליז ןד,ל« לאבר אבר היות? באה רוץ, אחי, צוהל, מי מצא לע;ה אוהבת _ בטח כגבור דרפך. ותמזג במאאלות. ההלבדו, אלפי-אלף, פן אם גם אחת לק נפש בל העמים, תקעו־אף! לנפשו קנה — ?שאח. ??!רומי שפריר-בוכב אך אשר ;אסר ?ל אלה אב-לחום ושפן לנצח. ;שא 3 צךה, ואואח. מה-תרידו, אלפי-אלף? בן אדם, קונן דע! בגגוהות-מרום נוןע ׳ אב לחום ושפן לנצח. )* הפתיחה הואה נוספה לאודה ?ל־ ידי בטהובן. (השמוש בתרגום זה להצגה או להדפסה טעון רשיון מאת המתרגם(
התזמורת הארץ־י־שראלית ינואר 9 3 19 ת ל־א ביב • אולם התערוכה ירושלים• אולם א ד י ס ו ן המנצח: סימפוניה םסי 1 בצ-דור (אופוס 21 ) ................................. בטהובן I. Adagio molto — Allegro con brio II. Andante cantabile con moto III. Menuetto ■ IV. Adagio סימפוניה מס־ 9 בד-מול (אופוס 125 ) ........................................... בטהובן עם מקהלה, המסימת ב-,אלי:גיל־, אורה מאת פ. שילר (הנוסח העברי: א. אשמן! !.Allegro, ma non troppo un poco maestoso II. Molto vivace — Presto — Molto vivace III. Adagio molto e :cantabile ■— Andante moderate IV. Presto — Allegro assai — Allegro assai vivace (alia marcia) — Allegro energico — Poco adagio :—Prestissimo , ר ב 1 ע י ח ה ס 1 ל 1 ס ט י ם : לוטה לאופר. דלה גוטהלפט. נורסל נואה. ויטוריו ויינברג ;;ה 0 ק ה לה : ה או ר ט ורי:ה הארץ־ישראלית וסקהלס פתח־תקוה ההתחלה ב- 8.30 בערב ה.תז מורת ה ארץ־ ישראל י ת
LUDWIG VAN BEETHOVEN (1770—1827) Symphony No. 9 in D. minor The Ninth Symphony was published in 1824 when !Beethoven was 54 years old. There was a period of 12 years between the Eighth and the Ninth Symphony. The first theme for the subject׳ of the first movement had been sketched as far back as 1:809. In 1816/17 the &'st bars of the opening section with the “empty fifths” were sketched. In 1817 ¿Beethoven began to work on the actual execution of the work but put it aside. In 1823 he went into voluntary exile so that he could devote himself entirely■ to the composition. In 1825 ■the .Ninth Symphony was first performed in Vienna. It took a long time before the Ninth Symphony, gained popularity, which is understandable in view of its colossal dimensions and the remarkable vehemence of its׳ musical character, its sudden fortissimos followed by transparent pianissimo?Which must have appeared revolutionary to the listeners of that time. Never before had a composition !written neither ■for the"׳Church nor the stage attained such a size (it takes 70 minutes to play). But the use of the choir, at that time an innovation for an instrumental work; payed the way. for its appreciation. Schiller’s “Öde to Joy”, in Beethoven’s setting, 'with״ its simple and easily ל 1 n י ג 1 ! ב ט ה ו ב I ( 1827 ־ 1770 ) הסימפוניה מס־ 9 בד־ם 1 ל הסימפוניה 'התשיעית יצאה לאור ב־ 824 ו כשפת ה ־, 54 לחיי בטהוכן. ־ בי; הוצאתה לאדר של הסימפוניה !השמינית לבין זו של התשי עית עבו׳ה תמופה של 2 ־ שנים. . סקיצות לנשא העיקרי של הפרע הראשון נרשמו עוד כשנת 1809 . בשנת 17 !» - 1816 נרשמו הקצבים הראשונים לקטע הפתיחה; בשנת 817 ■:!' ההל כטהובן בעצם החיסור — אך הניחו הצדה; בשנת 1823 ערך גלות מתוך ו ^ רצו ■ ככדי שיוכל להתמסר כולו לחכור ; בשנת 1825 בוצעה הסימפוניה ■ לראשונה 'בוינה. , זמן ירב עיבר, עד שזכתה הסימפוניה התשיעית לפופולריות. דבר המובן: למדי, — באשר באותה התקופה נראתה כעיני י השומעים כמהפכנית כיותר, וזה ■׳ בגלל הקפה הענקי, ׳•העוז המיוחד שבאפיה .המוסיקלי, וקטעי ■ הפורטיסימו הפתאומיים המלוים קטעי פיא ניסימו זכים ובהירים. ליפני כן לא נכתב ■ עוד ■ מסוד כה גדול — לא לכנסיה ולא לבמה (בצועה נמשך 70 רגע לערד)! הופעת-מקהלה בתור יצירה איד טרומנטלית היתד. באותו ■ זמן חרוש, ובגלל כך זכתה הסימפוניה התע)יעית להערכה מצד השומעים! נשיר ■־ המזמור לחדוה׳/ המתאם למליס של שיילד, על גיע׳ימתו ! ־הסעז)טהי ודקלה, שמש
grasped melody was the ■keystone ■to the understanding of the whole work. The words gave a definite meaning which the public used ■to help them interpret the three other purely instrumental movements. We can not doubt that in the Choral Symphony Beethoven ■penned his musical conception of humanity. In most of his symphonies Beethoven used a “subject” perhaps not always so descriptive as in the “Pastorale” and it would certainly be wrong to believe that his ideas were as concrete as the libretto of an opera, but nevertheless • there is a poetical idea underlying the compositions. ■He expressed in his music certain moods of his mind. His inner life was dramatic in itself. He was a fighter; fate was his opponent. Ill, lonely, disillusioned in men and in mankind but still filled with a deep optimism, a belief that the human soul is turned ■towards the good and towards its originator. The Ninth Symphony expresses Beethoven’s varied moods and his conviction that man will triumph over every obstacle. It is not necessary to give a complicated philosophical explanation to understand its magnificent message. The first movement with its vigorous theme (a) breathes ■the spirit of a ■fight against destiny. There is a concentrated energy in the rhythmical power of the descending triad in d- flat. The subordinate subject and ■further motives which are later added to the musical material are all short, rhythmical and very concise : מפתה להבנת היצירה כולה. .?הקליס נתנו משמעות ידועה ינד < ל 3 'ודקהל רשתמש כדם כדי לפרש' ,את שלשת הפרקים הנותרים, ■ אם כי הם איגיפטרומנטליים בהחלט. אין ספה, כסימפוניה דכורלות בטא בטהובן את מוש גיו המוסיקליים על האנושיות. ברוב הסימפוניות' השתמש בטהובן ב״נושא", אם־כי לא בכולן היה הנושא "מתאר" כל לד כמו מ,פסטורלה". תהיה זאת טעות להא מין, כי רעיונותיו המוסיקליום .היו 'מוחשים — כעין ליברטו של אופרה ■ — ואת־על־פי־כן יש תמיד -העיון מוסיקלי העובר כחוט השני דרד .היצירה ■" כולד במוסיקה שלוי נתן כטהוכן בטוי. למצבי־רזחו השונים. חייו כשהם לעצמם .היו דרמטיים. הוא היה לוחם, והגורל היה אויבו. חולה, בוחד ומאוכזב מהאנשים ולאנושיות . כמות שהם היה' בכל זאת עשיר באופטימיות :עמוקה, באמונה, שנשמת האדם פונה לטוב 'וליוצרו. ■ הסימפוניה התשיעית ■ מבטאה את חלופי מצב־ הרוח של בטהובן ואת אמונתו, כי האדם ינצח כל מכשול. למותר הוא לתת פרוש פילוסופי למוסיקה, בכדי להבין את שלי חותה הנעלה. בפרק הראשון על ■ נושא הכביר ■ נושכת רוה־מלחמה בגורל־ בכוח הקצבי של לשלי שיה הווקלית ■ היורדת ב־״ד" — .מרגש מרת .מרוסן. הנושא השני ■ בדרנד" וכן יתר המו 'טיבים המתופפים אחר כד לחומר המוסיקלי, דם ■ כולם כאחד קצרים, רתמיים ותמציתיים. האחרון למוטיבים הללו:
The last of. these motives with its changes of ■major, to minor is. very characteristic of the whole movement. The dark and light constantly alternate. A section imbued With a fighting spirit is followed by a peaceful episode but in general a mood of dramatic tension prevails until at .the end, in the opening of ■the Coda, the basses start mysteriously with a chromatic scale על השגוי שמל כו «דור למול הוא אופייני מאד לגבי הפרק ■ !כולו. החושד ומאור באים «סרוגים. קטע ספוג רוח מלחמה מלווה אפיזודה ■ שקטה, אד «הימות דרמטית שוררת בכל עד אשר כפתיחת רקודד, מת חילים המסיס לגגן במיסתוריות' רפד. סולם כרומטי. Which has the effect of a basso osti- nato. In a driving crescendo, the sound continuiusly augmented by the addition of one group of instruments after another, .the movement comes to ah end with a last repetition of the first theme in minor, as if Prometheus had raised his clenched fist to ■heaven ! The second- movement is a molto vivace in.. 3—4> representing the traditional Scherzo. It contrasts with the poco maestoso ot the first movement by its ■breathless speed. The ונוצר רושם של בם. ו ■ א ו ם ט י נ ט ו. הקולות הולכים .וגוברים כקרשצנהו פוחת; קבוצת כלים אחת מצטרפת לרעותה, והפרק מגיע לירי גמר כשהוא חוזר על הנושא. הראשון במול ; כאילו פרומתיאוס מרים את אגרופו הקמוץ כלפי ■ שמים ! הפרק השני הוא מ ו ל ם ז ו י ו צ ׳ ה כקצב —4 3 . הוא מייצג את ה סקרצו המסורתי ושונה !מן ה !פ ו ק ו מ א ם ט ו ז ו של הפדל ■ הראשון במהירותו הרכזת
beginning, ,with its full bar rests is a convincing example of how eloquent a rest can be. Beethoven’s rhythmical originality is displayed in this movement in a way which must certainly have shocked the listeners of his day. The kettledrum, as the instrument in chief of rhythm, plays an important role ; being used almost as a solo instrument. The three important themes are הפרק השלישי א ־נ'־• מולט וא The third movement, Adagio molto e cantabile is written in b-flat-major the key which in the first movement is ■used as the quiet contrast to the ferocious d-minor. This movement is one of the deepest manifestations of creative genius expressed in music. The principal subject is like a holy song written for the future universal religion of humanity. The,first subject is varied later on and is twice interrupted by a lively theme in G major (b) in which the deep longing to get nearer to the source of all sources seems to ibe expressed. After ■the second repetition of the first theme, a rhythmically. expressive motive is introduced as a third contrasting subject (c) ההתחלה ■ בדפוכקה של טקט שלם היא דוגמה משכנעת לכוח הבטוי שבדממה. המקוריות רקצכית של פטר,וכן נמכרת כפרק זר, כצורה, אשר בזמנה הפתיעה כלי ספק את השומעים. התות הגדול, שהוא לגבי קביעת הקצב הכלי החשוב כיותר — ממלא כאן תפקיד רב־ערד, והוא מופיע כמעט כבלי כולו. שלשת הנושאים העיקריים הם: ק נ ט ב יל ה כתוב במפתח ב־דור, הבא כפרק ■ הראשון כנגוד שקט לד־מול האכזרי. ■ פרק זה הוא כטוי ,עמוק ביותר לגאונייות היו צרת שבמוסיקה " הנושא העיקרי' הוא כעין שיר מזמור לדת הסל־אנושית ׳בעתיד. בנושא הראשון חלים שנויים והוא גפיסק ׳פעמיים על־ירי תמה שופעת׳ חיים בג־דור. ובר, כאילו מובעים ■ הגעגועים אד ההתקרבות למקור המקורות. , אחר החזרה השניה יעל הנושא הראשון ■ מובא מוטיב חדש, הממי ומל,א כטוי והוא, משמש נושא סגדי שלישי :
The fourth and last movement commences with a Presto, dissonant chords which seem to indicate that all peace was in vain and the struggle with fate must recommence. Extracts of the first section of the work appear like quotations as if Beethoven wants ■to tell us that he has urged on fate every kind of argument and that he had not found the argument that could prevail. These “quotations”, are it must be confessed, somewhat naive and overstep the limits of purely¿¡musical language. But Beethoven may have reached a point where he felt music could no longer express all he felt with such extraordinary force. There is another outburst by ■the full orchestra and then the baritone commences : “Oh,— friends, no more these sounds continue” and ■then he sings the famous melody of joy which in the introductory section of the movement had already been given out by the cellos and the basses and had prepared the way for the introduction of speech and voice. הפרק הרביעי והאחרון מתחיל ש פרם ט ו,. אקורדים מלאי דיסונגש, כאילו באיש לת אית, כי תשמש לשוא חית, וכי ־מלחמה בגורל שוש תתחיל. תמציות מהלמ הרא־ שון של היצירה ■ :ראות בציטטות, כאילו רצח בפהובן לשפר לגו, כי ריב לו עם הגורל, וכי נישא וגת• עמדו אד לא כא לי־י פתרון. שרם יש להודות, כי ציטטות אלו חן שמדת־ מה נאיביות ועוברות את גבול השפה המו־ סיקלית דטהורה. ■ אד אולי הגיע בטהושן .לנקודה, שכה הרגיש, כי המושיקה דל אין בכוחה ■ עור להביע את כל הייותיו - בעצמה כאז באה התפרצות של התזמורת על כל כליה, ־' והבריטל; מתחיל ■! !¿דר -ע! לא צלילים אלה — הבה צלילים ערבים מהם נשמיע: חרוה ולהלז הוא שר את נעימת החרוה, אשד כבר בוצעה בקטע הראשון של הפרק על־ידי ךהכשירה ^ והצ׳לרוהכםים את הלששות לפ־ ’ ר ^^ דיי , ^ ש ^ ר י “ 1 ״ו ♦ All mankind are bretheren...” “Brothers, run your joyous race, herolike..’.” “World, dost feel they maker near?...” In these words, fragments of Schiller’s text, may be symbolised ־¿כל שני־אדם — אחים הם!..ר ■ «ככה רוץ אחי צוהל, שטח כגשור דרכד ״...! «שדאדם הוגד רעי «נדהותהמרום נודע אש תחום ישבו: לנצח."
the poetical and musical elements of which the movement■ is built up : Brotherhood of man, heroism in battle for the ideal and conscious devotion to the creative spirit; the father of all. The vocal Section is constructed like a Cantata ; some sections sung by soloists, a vocal quartet 1interchanging with the choir, which is. sometimes male, sometimes female !but chiefly a mixed choir. The 4-4 rhythm of the .original hymn changes, in the “heroic” section; into an alia marcid in 6.8 ■time, developing to a vivid fugato as if the fighters for freedom■' and, humanity are ׳giving battle to their adversaries. The, “religious” section after an Andante maestoso proceeds to an Adagio ma non troppo with the characteristic additional heading of “ma devoto” (Adagio — not too slow but with devotion). . The mightly intensity of the ending Seems to surpass the limits of joy and of the human •voice ■too. No. words can express its effect. Schumann, in common with the other romantic composers, an enthusiastic admirer of Beethoven’s -Ninth Symphony, once tried to express in words the effect this symphony created oh the listener: “No words about it. And let us love this noble-souled genius who looks with such tremendous love on life, life which gave him so little. I feel that to-day we have been closer to him than at other times. Lads, you have a long and difficult road before you. There is a mysterious !purple in the *sky. ■' Is it''nightfall or daybreak ? Lads, strive towards the light !”. ׳מלים אלו, שהן הטעים מתוך שיר,שילר, אשר בו השתמש בטהובן, יכולות לסימל את האלמנטים המוסילליים. והשיריים, אשר עליהם פנוירהפרל: אחרה, גבורה במלחמה בעד רעית ומסירות לרוח . היוצר — אבי- הבל. הקטע הווהלי בנוי מנהרת לנטטה: ,כמה הטעים המושרים על־ידי סוליסטיב, רביעיה י ויהלית; וימלהלה' הבאים לסרונים, לעתים הול הגבר ■ ולעתים הול האשד" אך לרוב. מלהלה מעורבת. בהטע'״הגבורה״ משתנה ■ הצב 4 — 4 של ההימ־ נון המלודי ל"א : 'ל א פרצ׳יהל' (בצו רת מרש) במצב 8 — 6 , המתפתה לפוגטו מלא־ חיים, אשר כאילו בא לתאר את הלרב ■ של לוחמי החופש עם ארביהם. הדתי" ^ הלטע עובר • אחרי ■ א נ ד נ ט ה מ א ם ט ו ז ו . ל א ד ג׳ יי ו ■ מ ה נ רד ט רו ס ו בתו ספת מלים אופיניות "מה ד ה ו ו ט ® ו (אדג׳יר — לאאטי ביותר, אד מלא דבלות). העצמה האדירה של הסיום ■ נראת ■ כאילו עוברת אח גיל האדם ולולו. אין לתא- את הרושם במלים. ' .שומן, אחוד ממעריצ״ה הנלהבים של הסימ פוניה, לתשיעית׳ לבטהובן, השתדל בהזדמנות ידועה לבטא את הרושם המתלבל־למשמע נגינת רטי-מפוניה ■ התשיעית:: ¿אל יאמר ■! דכר אד הבה ■ נאהב את הגאון אציל־הנפש המביט באהבה רבה כל כד על החיים, אשר נתנו לו כה מעט. אני מרגיש, כאילו ה־ום התל־ רבנו אליו יותר. מאשר בשעות ■ אחרות. נערים, ׳לפניכם דרך ארוכה .ומשה ! יישנו' אורם מסתורי':בשמיים. השליעה ■ היא, אם זריחה? נערים׳ ישאפו לקראת האור ״! ■
THE PALESTINE ORCHESTRA JANUARY 1939 TEL-AVIV • LEVANT ,FAIR JERUSALEM • 'EDISON HALL ׳ ' SPECIAL CONCERT CONDUCTOR : EUGEN SZENKAR SYMPHONY No. 1 IN C MAJOR (opus:21)............ BEETHOVEN I. Adagio molto«—■ Allegro con brio ■ II. Andante ■cantabile con moto III. Menuetto IV. Adagio SYMPHONY No. 9 IN D-MINOR (opus 125) ....... BE ETHO VEN ; with Final Chorus for Schiller’s “Ode to Joy“ Hebrew version by Aschmann I. Allegro, ma non troppo un poco maestoso II. Molto vivace — Presto — Molto vivace III. Adagio molte e cantabile — Andante moderato IV. Presto — Allegro assai — Allegro assai vivace (alia ■j; marcia) — Allegro energico — Poco Adagio — Prestissimo Sol o - Q u a r t e t : Lotte. LAUFER, Dela GOTTHELFT, Marcel NOE, Vittorio WEINBERG : i r ׳ C h. o . . . , PALESTINE ORATORIO including PE TACH TIKVAH CHOIR COMMENCING 8.30 P. M. T H E P AL ES T I N E O R C H E S T R A
"ODE TO JOT" Friedrich von Schiller Baritone Solo (Recitativo). O friends, no more these sounds continue, Let us raise a song of sympathy, of gladness, O Joy let us praise thee ! CHOIR AND FOUR SOLO VOICES Praise to Joy, the God-descended Daughter of Elysium, Ray of mirth and rapture blended, Goddess to thy shrine we come By thy magic is united What stern custom parted wide All mankind are brothers plighted Where thy gentle wings abide Ye to whom the boon is measured Friend to be of faithful'friend Who a wife has won and treasured To our strain hew voices lend Yea, if any hold in keeping Only one heart all his own Let him join us or else weeping Steal from out our midst, unknown Draughts of Joy, from cup o’er flowing Bounteous Nature freely gives Grace to just and unjust shewing Blessing everything that lives. Wine she gave to us and kisses. Loyal friend on life’s steep road, E’en the worm can feel life’s blisses And the Seraph dwells with God. TENOR SOLO AND CHOIR Glad, as his suns His will sent plying Through the vast abyss of space Brothers, run your joyous race Hero like to conquest flying. CHOIR AND FOUR SOLO VOICES. O ye millions I embrace ye I Here’s a joyful kiss for all Brothers, o’er yon starry sphere Sure there dwells a loving Father O ye millions kneel before Him, World, dost feel thy Maker near ? Seek him o’er yon starry sphere O’er the stars enthroned, adore Him! ODE ״AN DIE FREUDE« Friedrich von Schiller Bariton Solo (Recitativo) O, Freunde, nicht diese Töne! sondern lasst uns angenehmere anstimmen, und freudenvollere. CHOR UND 4 SOLOSTIMMEN Freude, schöner Götterfunken, Tochter aus Elysium, Wir betreten feuertrunken. Himmlische, dein Heiligtum! Deine Zauber binden wieder, was die Mode streng geteilt, alle Menschen werden Brüder, wo dein sanfter Flügel weilt. Wem der grosse Wurf gelungen, eines Freundes Freund zu sein, wer ein holdes Weib errungen, mische seinen Jubel ein I Ja, wer auch nur eine Seele sein nennt auf dem Erdenrund! Und — wer’s nie gekonnt, der stehle weinend sich aus diesem Bund. Freude trinken alle Wesen an den Brüsten der Natur; alle Guten, alle Bösen folgen ihrer Rosenspur. Küsse gab sie uns und Reben, einen Freund, geprüft im Tod; Wollust ward dem Wurm gegeben, und der Cherub steht vor Gott. TENOR SOLO UND CHOR Froh, wie seine Sonnen fliegen durch des Himmels prächt’gen Plan, freudig, wie ein Held zum Siegen, laufet, Brüder, eure Bahn. CHOR UND 4 SOLOSTIMMEN Seid umschlungen, Millionen 1 Diesen Kuss der ganzen Welt 1 Brüder! über’m Sternenzelt muss ein lieber Vater wohnen. Ihr stürzt nieder, Millionen ? Ahnest du den Schöpfer, Welt ? Such’ ihn über’m Sternenzelt ! Über Sternen muss er wohnen.
התזמורת האדץ־ישדאלית THE PALESTINE ORCHESTRA דפוס הוצאת ארידימראל בע״ס, תל־אביב
ipoarchives.orgRkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==