3'3M*3n J ״■vi
התכנית: פ ר ג ץ ש ו ב ר ט : 1 . הסימפוניה הבלתי גמורה בסי מנוד אלגרו םוררטו אנדנטה קון מוטו 2 . שרשה שירים א ל ה מ ו ס יקה סרנדה שיר ד י ג י ם 8 ׳ ״ ע ל ־ י ד הפסנתר: ל 1 דר 3 . ר ו ז מ ו נ ד ה פתיחה א נ ט ר ם צ ו מוסיקה לבלט 4 . מרש צבאי לתזמורת ע־׳ ל. ר?ש ^ ד ; י
חייו של פרנץ שוברט 3 כתובים ביי ' הדםה שרמז <^ ח פרבץ שוברט, בנו הצעיר של מורה בבית־ספר עממי, נולד באחד מפרברי העיר וינה ב־ 31 ' לינואר & 179 . ־ בעודו הראה ® ׳נטיח ’ גדולה למוסיקה. אביו׳ היה £ יוי כנר חובב, החל מלמד אותו לנגן בכנור והילד ■ אז בן 8 . אחיו הבכור שהיה פסנתרן טיוב, החל אף הוא מלמדו לנגן בפסנתר. גם קולו היפה והצלול עמד לו ומדי פעם בפעם השתתף במקהלת הכנסיה הקטנה שבפרברם. .פעם שמע המנצדן על המלך ^׳ נןקחלת בוינה את שירתו. ^ הו התפעל מקולו ומזמרתו היפה וקבל את הילד כחבר למקהלתו. -היתה מקהלת נערים, שחיו יחדו בפנימיה וקבלו בה חו/ מחנוך כללי¿ גם ן חנוך מוסיקלי, רחב. בן , 12 קיה פרנץ כשנתקבל י לפנימיה 1 עד מהרה רכש ילו 1 הברים וידידים רבים. בשעות מתאספךם ^" הפנאי כל הנערים ומבלים את זמנם בשירה ובנגינה. פרנץ היה הרוח' החיה ביניהם. אז החל ליצור אח \צ\רן׳תיו ה ^ והי ^ הראשונו משנןיען.בפבי חבריי׳ ..ב?לל,אמצעיו הדלים לא השיגה יךו לקניה בית תוים . לח ^ בו אולם חבריו שהעריצוהו וכבדוהו על צניעןתו | וענותו דאגו'תמיד, שלא יחסר'לו נייר התם׳ ועזרו לו בכל אשר השיגה ידם. ז י וומאביב
mW 1 מור* הפנימיה הרגישו בכשרון הגדול ^ ש ה <.; 4 יו ^ ליצו״צ המבצח הלירי, שהיה המנהל המוסיקלי של האופרה הממלכתית בוינה, ומאז התהיל פרנץ לומד את תורת החבור המוסיקלי מפי מורה מומחה. חמש שנים בלה שוברט בפנימיה, וכשהחל קולו להתחלף חזר לבית הוריו. פה הציעו לפניו משרת':מורה באותו בית־ספר .שבו עבד •אביו. . שוכרט פקפק הרבה אם לקבל עליו משרה -זו, אבל חזקה עליו לדרישת אביו, שיהא עומד ברשות עצמו ■־ ודואג למחסורו. ׳ וכך קבל על עצמו עבודה, שלא היתה לפי רוחו־ לא אחת קרה שתלמידיו השובבים לעגו והציקו לו ל״מורה בעל החלומות", בשעה שבדמיונו רחפו מנגינות שונות. לא הבינו הילדים, כי יוצר גאון הוא מורם. ) שלש שנים עסק שוברט בהוראה. בשעות הבוקר היה מורה, את יתר זמנו הקדיש .;לעבודת יצירתו, .וקשים היו לו חיים בפולים אלה. . ידידיו, וביניהם כמה מחבריו בפנימיה, ראו בסבלו זה ויטכסו עצה ■ לעזור « ואחד מהם הזמין אותו להתאכסן בביתו ולמצוא בו את כל מחסורו. שוברט ; ^ הח מתמסר בכל לבד ליצירותיו והיה מבלה את רוב שעות היום בחדרו על־י-ד¿ שולחן הכתיבה, ורק לפנות ערב, היה אוהב לצאת אל מחוץ לעיר, להסתכל במראות הנוף היפים שבסביבת וינה ולשאוף רוח צח. את הערבים ׳בלה בחברת ידידיו וחבריו,: סופרים, משורויים, ציירים וחובבי 'אמנות. עם היותו הצעיר בחבורה זכה להיות האישיות המרכזית במסבות אלו שנקראו בשמו: "שוברטיאדות". אחד החברים, שהיה צייר, ציר את המסבות הללו בתמונות, בהן רואים אבו את שוברט יושב על־יד הפסנתר ומנגן,־ וסביביו יושבים ידידיו וחבריו ומקשיבים לנגינתו. תאור יפה של אישיותו מוצאים אנו ביומנו של אחד מחבריו. "הוא היה קצר קומה, בעל פנים עגולים ומצח רחב. בגלל קצר ראיתו היה מרכיב משקפים. לחיצוניותו לא שם לב לגמרי ולא התהדר בלבושו.' טוב לב 5 “ היה וענותן, לא התגאה מעולם, לא רדף כבוד, לא התקנא באיש ;,ולא התנשא על חבריו". אולם רק החוג המצומצם של ידידיו העריך את כשרובו : הגדול. הקהל הרחב לא הכיר':אותו ולאי ידע את ערכה׳ ולא נמצא גם מוציא לאור שירצה להדפיס את יצירותיו. רק בשנת 1821 נמצאו לו תומכים שעזרו לו להוציא לאור את יצירותיו. האופוס־ הראשון היה שירו ״מלך היער״ Erlkönig שפרסם את שמו ברבים. ■ :
.באותה מקופה נתודע שוברט לזמר המפורסם מיכאל פוגל, פוגל התענין בשיריו של שוברט והעריך אותם, ועמדתו, עמדת זמר מפורסם, עזרה הרבה לפרסום ■; השירית לעתים ף ^^ קרוסו מזמין את שוברט להלוות ?בבםיעו ^ "אל 1 ^ בערי אוסטריה וללוות את זמרתו על הפסנתר. את הקיץ ■ של שנת 1824 בלה שוברט בבית הנסיך אסטרהזי באחוזתו אשר בהונגריה; כמורה «זהי “ בנותיי לכאורה 'חותה זו-אחת התקופות הטובות ביותר בחייו. דאגות׳ ’ המריות לא* היומון הבית ^ בני ו&מ&ליו ^ המ יפה מאד. ^״ ־ודאגו בערבים היד עורכים מסבות ^ יקלי £ מו ושוברט חבר&זם ׳המסבות האלה כמה ^ שיתיב ויצירות לפסנתר ^ ידי <- ע < בארב אולם לאמתו ׳של ■ דבר היי חייד אלה בחצר ;הלסיך למעמסה עליו חבר״&טיובים ^ התגעגע ^ הוא ולוינה .עיר מולדתו. בקיץ 1824 רשם ביומנו: י"פה ?(!ביוד הנסיך) רח-ואני ^ נ בעצמי להיות י לאור ומיידע עוד כמה־ ® וב תפקידים. את האמנות לשמה אין פה, ^| איש׳«ו מלבמ לפעמים, אם אעי• טועה,* ¿רת ^ הנסיכה. מצב זה" ׳מעציב •מאה׳ אבל מעוררני ומעלה אותי מעלה מעלה". ^ ־רר׳אל ^ ד ^ ןי דאגותיו החמריות אמנם שמו לאט ^ •נתפרסם א § ־ ט אף עבר חומי ^ את העיר וינה, ■ אבל הכנסות קבועות ^. לו £^ הוא קלה לקבל משרת מנצח בתיאטרון הממלכתי א ^ בוינה עלה ^ ב את חבתם ותמיכתם של אצילי״העיר וינה לא ידע לרכוש, להם ולאורח חייהם. בתחלת ? שגת 1828 ' ־ הצליחו חבריו וידידיו לערוך קונצרט גדול מיצירותיו. היה ^ הקונצרט לפומבי ’ ייחודי ■ שזכה. לשמוע בימי חייו הקצרים, כולו ׳מקודש\ליצי־ . רותיו״היא. ס ■ לנובמבר 1828 מת שוברט ממחלת הטיפוס בן ^^ והוא ^ .31 קברו סמוך לקברו של בטהובן, שהעריץ אותו מאד אבל לא זכה להכירו בחייו,' קצרים ומעטים»־הס .־ימי תייו של יוצר גאון ז:ה עלי .אדמות. לפרסות׳ לא ^ גדול זבה בחייו ורבות מיצירותיו גם לא שמע מעל הבמה. ״הסימפוניה הבלתי גמוץה״׳י למשל, נוגנה בפעם הראשונה כ־ 40 שנה אחרי •מותו. אולם גדולה היא הירושה שהניח לנו: כ־ 1000 יצירות מהן 600 שירים בערך, 8 סימפוניות ויצירות רבות לכנור, פסנתר ואבסמבלים שונים. יצירותיו* אלה הן בנות ו׳קנץ ^ אלמו האנושיות ^. מלה בכל רחבי העולם מאזינים אלפי אנשים ,ברטט שלאושר לצלילי רוחו של היוצר האומלל.
משירי שוברט תרגם אפרים, טרי כ (כל הזכויות שמורות למתרגם) . אל המוסיקה האמנות! בשעות יגון ופחד, עתים ליל ^ ו נבלך אלי הגיע׳ באשר לבי חשב להשבר, *אקוךך ערב, ¿דוש כןלטה אעי, עוררת בלב שי ^ ר שובה ונחה׳ שהר שעות טובות טוו הביע — העלית אותי אל עולם ותר. ^ נעלז האמנות! ברוכה על־ואת תך!.יי. ס ך 3 ך ה אל ¿מי ^ נם את אזמם, האזיני לי! לך אוחיל בכליון עימם, ביא" ז את אשרי. אל שירי זטיל־לולה: את אזנך הטי: הם .יתפללו אליך וחד בעךי, '.פי יבינו 0 < ף צער של לבב אוהב. רנתם בחב היער צוד 'תצוד׳ כל' ^ לב ■ ,.לולה לך בלאט':אדנה .יתחנן שירי: אל ךמי החןש הנה בואי׳ הברתי! צמרות אט' מהטינה, סהר־כסף צף — מעיני־אורב, "תעפינה, אל תיראי לשןא.
אך עדלתו : ט ^ ה נתה. ^ מ ־יום יום .יטרח טלה •ופיו מלא ירים, ^ לו ^ יוסיף לו ^ ’ צא,' .הצח;;. — ¿ךוח איים, ך 1 בועה. קמה במים, י׳ בלבול גדול. איים — טוק ^ טק ^ טם < מים ^ ב הטיפים בתהום. אך על ^ פור ת ^ הך 1 ^ 3 לך»דת, עליז כגלי ד, ^ א ז* ^ חפ כובלות. רועה חכה זלכת ^ מ
1-1 »שן מעשה בנדב שחש בשניו נ) חרוב מתוק, חרוב #חרחר הן תאןה הוא לעיני! צר במה מר׳ בי חש אני בכל ׳ש 3 י 3 > תמרים, שקדים ותאנים — קנתה אמא ל?בוד שבת הכל או?לים ןנןהנים ואני - נזון רק במבט. 5 ) בכל קר ± ו?כל עלב אנקה אותן היטב במשחת שנים "עמך יי ולא אדע יותר באב בחניכי עלתה דלקת, איני יכול ב?לל ללעום ונפשי בה משתוקקת לתפוח ךלאגוז נשי ^׳ 'ןדול ^. נורא'. ומר אך מעתה אהיה נבון אשמור שני •בבלי יקד ואכל תמיד לתאבון
ipoarchives.orgRkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==