1-1 »שן מעשה בנדב שחש בשניו נ) חרוב מתוק, חרוב #חרחר הן תאןה הוא לעיני! צר במה מר׳ בי חש אני בכל ׳ש 3 י 3 > תמרים, שקדים ותאנים — קנתה אמא ל?בוד שבת הכל או?לים ןנןהנים ואני - נזון רק במבט. 5 ) בכל קר ± ו?כל עלב אנקה אותן היטב במשחת שנים "עמך יי ולא אדע יותר באב בחניכי עלתה דלקת, איני יכול ב?לל ללעום ונפשי בה משתוקקת לתפוח ךלאגוז נשי ^׳ 'ןדול ^. נורא'. ומר אך מעתה אהיה נבון אשמור שני •בבלי יקד ואכל תמיד לתאבון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==