3 4 5 6 7 8 9 10

PR_1939-1940_16

גנק הרכנרנג .ב 1 נ״מ HOFFNUNGS BANK LTD. all banking transactions • ל הפעולות הגנהאיות □ התזמורת הארע־ישראלית SEASON 1939/40 עו 1 ת LAUNDRY "RUTH" LAUNDRY, DRY-CLEANING HAIFA, 13 TABOR ST., TEL. 2365 THE PALESTINE ORCHESTRA מכבסה "רות" מכבסה ומוסד לנקוי הימי חיפה. רה׳ התבור 13 , טלפון » 23 6 חיפה

RINGART'S BOOKSHOP Jaffa Road, Now But. Centre Hadar Hacarmel, Herzl St. Mt. Carmel, opp. Post Office סל. 1071 • tu LINDIN□ LIBRARY# AIT ר י נ ג ר ט בי״ם ספרים רחוב • 10 , חרכו ססחד• הסד« הדר ה כרם ל. רחוב הרצל הרהברסל. ביח.פותהכרםלי ז » 1 אס 1 זגז 5 AND LONDON FASHION TAILOR ן ן T 1 1 ל JI 1 3 1 א O י n •A in ׳pg/ל david sabbag• דוד ס □. יאג haifa-19 herzl st. 1» ׳ הרצל m׳aa»n IIIIIITH ׳יי DIE Wäscherei n■ ■ am 8 ■n ■ g 9 sin המכבסה יי phone 7102 סלפח P. O. B. 6 7 8 . ת. ד ENJOY THE GOOD’MOOD AFTER THE FINE CONCERT IN THE CAFE JORDAN HAIFA - HADAR NORDAU ST. 5 •TEL. 1816

•^8% התזמורת הארץ־ישראלית סב 1 א לקונצרט הששי למנויים / סאת טכס בחד ח. ו. גל ו ק ( 1787 — 1714 ) ; הוא ׳הראשון בין דאמנים הגדולים של ההבעה הדרמטית באופרה, עב הפתיחה "איפיגניה" מתעוררים ׳זיכרונות יעל המלחמה שפרצה לפני הצגת הבכורה של אופרה זו בין חסידי השגרה האיטלקית הישנה לבי! ידידי, הסגנון החדש. גאה הראשנן סלל את הדרך לפני «בדת ובר, בדלית ווגנר, הדברים ■' ואלה אשר א.ת.א. הופמז כתב על "האביר נליוק״ן "בו בכן דר 60 , להטה אש־הנעורים כשלדבת־נצח, כנר־תמיד" בכוח בזה יחע לתפוש את המוסיקה הנשגבה, על כל ישותה ותנאיה המיוחדים, עד שמתוך-מעמקי נפשו התפרצה ועלתה .דרמה מוסיקלית ממש, כמתיאור רבחדר, כמתיאור־יפלאים". בהמשך התכנית — שתי יצירות של מוסיקאים אחדים, אשר יגם במרכז הייהם — עוד לתר מאשר אצל גליוק — עמדה ♦ וינה מיצירות שוברט, ■ אשר מתוך שגדה בנלית היו רוצים לראות בו אד ורק את ■ .אביר-דשירה הרומנטי״ , עליז ושטוהתשמש,׳ פורה׳ ■ ומפרה ■ ללא דאגה - תנוג! הפעם "הסימפוניה דטרגית"«: י ומיצירות מאהלו־ ., שדטעמותיהן הטרגיות ידועות׳ ■, לכל — תנת! הסימפוניה הרביעית העליזה ללא כל הסום. הסימפוניה צ־מול לשוברט, "הטראגית" — נכתבה ב־ 1816 ! היא שייכת איפוא לתקופתיעלומים של דרך־חיים קצרת רדד אמן המפליא לעשות ובעל ■ הבנת־אמסות ♦ מעמיקה שובדט ( 1828 — 1797 ) בכתבו אח התבור היה עדיין, כעוזרי לאביו, מלמ. בכתות המכינות כאהד מפרידי ♦ ויינה ברם בתקופת יצירתו הראשונה כתב שוברט שירים כ״מל! היער", "הנודד", "אלקרוינוס רכב-הדואד"; בזח וחדות חיים ממלאים את הנפש הצעידה! אבל מתוד ׳מכתביו נראית לנו תכופות נפש מיואשת מהחיים ן "שמעתי, כי אינך מאושר"-כותב ■ הוא לאחד מידידיו - האין צריד אתה להתפכח משכרו! היאוש ? אם כי מעציב אותי הדבר מאד, אד אינו מפליאני בל עיקר, באשר זהו כמעט גורלו של בל בן אדם נבון בעולם אומלל ז. * ולמה בעצם חרוש לנו האושר, בו בזמן שרוע י המזל הוא הוא הקסם היחידי שנשא- לנו בחיים". איין זאת ■ אלא שהב״מפוניה נכתבה םהלד״רוח ♦ יזה ■ לאחר ה א ד ג ׳ ו •החגיגי רציני בא נושא ראשי ראשון, אלגרו ו יוצ'ה, אשר צעדיי בטדציות דמתפרצים ■ בכאב רב; הם לאזננו כשאגת לב דוי. לאחר א נ ■ ד נטה נפשי ו ■ סקר צו סוער חוזר הפרק המסיים ביתר הטעמה אל אוירת הפרק הראשון. הנושא הראשי הוא כמעט ואריאנט להתחלה! מורגשת ככל זאת התפתחות נוספת מהיאוש העמוק עד לדצון־המעשה ההרואי. שטחיה:מתיחות של הנושא מתרחב במהרה לכל רחב! של דאוקטבות, הקצב החצוב הולך תעשה יותר מתוח, נעימת האוקטבות מתפרצת כל הזמן לתפוש מקום בראש, וסיופייהנצחון העובר לציו ור, אינו בא ■ א פ א באורח בלתי צפוי.' אהל ( 860-1911 )¡ להג תחפשו, ■ שאלי ים ■ של ׳זמננו ־ד. נוסטב ואשר ליעי לגבי קאיפת התזמורת ¡ו, של גוסטב מארלד — מאהלר גאר׳דאבותזו, היא מופיעה נרם, מאדלר עצמו לא היה שייך לדקיאים אלד" ח בימסיבוה רתקופד חשובים הם האיג •א לא פלל ,על “ ׳ r 'מאהלה פעיל. אד לדבריה הברורה אי! יערך רב בדברים .שבאמנות, 'שואפים ■ ממעקי־המעמקים שבנשמה לאור השמש. התזמורת הארץ־ישראלית 3

חיצונית, ת אש! ;מטפיזית־ :שמים שבאה לאתר רעותה, ויכולן ואושר יתר ד שלטון העולם, אשר שאון פרועי בהתפרצויות .אלו), < "שמ ם :ני זמנו ■ של מאהלו מר,-:שלות־שאננים לאחר סערת־ !פעיות מהרה יוצא. מן דבלל, כל אושר־השלום ושמחת יוכרהמנוחה. ינה מבחינת הנגינה, ללת המשלל. ל ® המו איותם כאילו להשלמת הא כיעית ■ לבין אלו שכשלישית. !פולה ל! ת, ' 1 שראשה הגואלת אח העולם, שבי נראים לי < ה סונטה מורחבת — מתבדלת ממנו ל נם יל אפשר להבחין ■ כו שבאישיותו, ׳ובאותו זמן נ אי למצאו, שכין ור מכוון .בטון. נשיר־מחול ? — חד זמזרמה את של״תכנית שנתן -לפרמי השלישות מתגלגלים הנושאים התזממ של את עם את ע אלו פ ש החשובים, ® ,א משהוא כמרש־האבל, ואחריו הכופה המתפרצת דית | העממית, שלא מלום אתר. ה למאהלר היא לגו אפיזודדח מועטות, וכאילו ג להות׳י למאהלר. אם להתיחם לפימפו כאז ומתמיה ■ ^ משלימות אשר עידית «ירי .ראשונה, ■ באה תשני השלישית תה״על־נש נמלד פאן, זסופה נרה : צכעים ושעשועים, י ובהם גשחל. ■ עם המלאכים שלישית, כעד הזבוק לחיירשמים, הרי הם, וטוב לנו יפשוט, שוב : ־,שופע א ילת־ילדים תתן לול! לרושם ■ השלום שביצי האמן ם אדוףעולם, אשר כדוגמתו לא מאהלרלתלמידו וידידו ברונו׳ ולטר #ג־ על הפימפוניה הראשונה שלו) ג "יש ל 5 נל תאבד את נפש־חי ד כתב מאהלר מעל ועילאית. ■ בו בזמן שבשלישית ר השמיימה. חיום אנו בשמי־מרום, ם שמי־האנדה, שכולם כל הדאגות הגשמיות 'כל נושאההליל הממד ■ תכופות, רות את הנושא הראשון . הפדל הראשון :עממי, וכעלכותיו חלה ואת כצוע הרפריזה, ושאים ולהפיל מהם לכסות אפלט נועז, מבלי ■ שיפריעו בכל זאת מאשר בסימפוניות אחרות של בלים האהובים עליו, על דפוזאונה. הדגיוש-אתירצונהלהשפוע אדי ורל כאמצעים מוסיהליום ;פילוסות, הציילי וןאלה נכללים במו ;און — בל יפחד וירתע מ ­ על כל פנים :משיד לנתח את היצירה מבחינה מוסיללית

ך פרוות תפירחן ותקונן רוזה פרקל רה׳ הרצל 38 , קומה א׳ FURS SALE and REPAIRS Rose Perkal Herzls,t 38,׳ Part. Sparton Radio Models 1940 have arrived! ,General Agency: 45 AUenby Road, Tel-Aviv Haifa: R. Israel,Hadar Hacarmel, 54a Massada St. כי לעומת האפיזודות המבשרות־ריע, שכפרה ד» יוצאים פרמי־ביניים ספוני־אושר יד כיותר, שצליליהם ערכים לאוזן מושאיהם רומזים תכופות על חדות האידיליה השולטת בפרה'׳והאחרון. ילדוכ לסיום פרה־םלולצ ו זה, נהפך ■ אמנם ה״ארדנרסט" לנרוטסהה מכאיבה, כדרכו של מאהלר פסימפוניות האחרות שלו. שכע־אושר, כולו עינה ושילום, ■ זורם לו לאסו הפרה השלישי.׳ ־ רגשנות־מה כנושא השני, הנשמעת כ״מהוננת" ומלאת־נענועים, מהוה השר כלשהו ■ עם צורו* ־ היום ששמה אנוש. החרושה בדרגה האחרונה,, צליל מלא וחנעי (המבשר שום על נעימות הפרה ׳המסיים) משרה .עלינו שלות־ניפש מלאה. זה הוא דלר־רוח של בדידות, .מאושרת ומאהלר חוזר אליו כתהופה יותר מאוחדת בשירו "אבד אבדתי בתבל". . וז־הימת עוד דדינה של אושר מעל למנחה « ימעל לחלומות אלה¿" — לכאורה, כמעט אי־ אפשר הרב־. אבל דמיונו ■ שיל מאהלר תופש כצליל ובהלד־דוח מדוכה מזה. ■ בעדינות רבה לה ®# היא׳ כפרה המסיים את י. עולם .האנחות "הילדותי)' אשד כמו־ידיו יצר בפתיחת הפרה הראשון. גם המצילה, ■ הצעצוע, מופיעה שוב, ומצלצלת וקוראת כה השורות הבודדות. והול; הסופרנו מוסיף! לזה ■ מלים, ■ המובילות אותנו אלי שמי השירה העממית הפשוטים, מהום שם . המלאכים' יהינו מ״חדוות־השמים",: ■ ושמחתם ® לאידערו אלה הם השמים, כפי שהם מצטירים לילדים ז יש כשקים ■ אלה פירות הרקות, דנים וכשר ; מבשלים שם ומטגנים. ■ מאהלר מחר שעשועים אלה בטון המיוחד לו נדוש״הומוד ושלוה, ■ שאין כמוה ככל הספרות המוסיקלות ושלפניו ואחדים העליזות. בשמים צוירה בחי ובאדיבות ■ עדינה, כרבות וליצנות כזאת, שאין צכעי־הפססל אשר לצייר, מספיקים ■ כדי לתאר את דמויות ■ ה״!פוטי.ם" ואת הרוחות הקלים הילדותיים. וכאשר, לאחד רפרדהילדים האחרון ׳מתחילים מנעיההשמים את ההונצרט שלהם כמעבר פתאומי לא־דור ("רד מאד ומלא !מסתורין על לסיום"), נעשה דבל ■ בה פשוט, כה שהט והל, כה מלודי״סכעי ■ יספוג הרגעה ׳עילאית, יעיד שמשהו משלופ״גפש ■ ילדותי ■■ זך אשד בסיס" פונית״השמים, י כפי שמאהלר חיה אותה — חודר ללב ולחיים, חודר לביתו של הפרט, ופינו תפלה : "העושה שלום כמרומיו, הבא שלום נם יעל ארצנו הדוויה". **PHOVO״Hadar Hacarmel 1, Arlosoroff Street THE LARGEST CHOICE OF CLASSICAL AAD DANCE RECORDS. GRAMOPHONES, RADIOS 3 1 [ 1 " הו ר «כרמל רחוב ארלוזורוב 1 המבחר האדול וחד ■□ בתקייטיס קלאסיים ודק,ודים, פטפונים. דדיו ÀJWRZ FIRST CLASS TA 1 LO h 65 HERZL ST. &.ק 1 ד 3 ! ח 1 ט

התזמורת הארץ־ישראלית הקונצרט ה־ 6 למנו״ם וזיפה: 40 . 1 . 4 • תל־אביב: 40 . 1 . 7 ./ 6 ירושלים: 40 . 1 . 11 וההתחלה ב־ 8.30 בערבז ה n X 1 n : שוקולד "עלית" ונומתקי "עלית" טעימים מזינים ומבריאים ז י נ 1 ר ג י א ו ר ג ה ס 1 ל י ס ט ר 1 ש ק ארית בו (סופרנו) EUte’s Chocolate and Elite’s Sweets הפתיחה ל״איפיגיניה כאאוליס" כ. 1 . גלוק ( 1714-1787 ) are Delicious Nourishing and Healthy . פרנץ שוברט ( 1797-1828 ) סימפוניה טסי 4 בצ-מ 1 ל ......................... הסנה חברה א־ י לאחריות בע״ם Adagio molto Andante Menuetto Allegro - Allegro vivace מכסה סיכון־מלחמה ה פ ס ק ר גוסטב מאהלר ( 1911 ־ 1860 ) ■ «קרן הקסמים אשר מי) סימפוניה מסי 4 בנ-דור ........................... 1 . מתון, אטי ביותר 2 . בתנועה אטית 3 , כולו מנוחה ( poco adagio ) 4 . בהרחבת הדעת, (סולו לסופרנו. המלים מתו לנער*. התרגום העברי: י. ל r Mb. קנך HASSNEH INSURANCE CO. OF PALESTINE LTD. ליום הולדתו ה־ 80 . לזכרו הקומפוזיטור בקשר COVERS WAR RISK J• *”י A FINANCE 1Nsurance &2__—

ק 9 n מובחר THE BEST COFFEE SHEMEN KEEPS TEETH HEALTHY ID ־ 1 □ ip ־ ID ־ , iu ־ n □ 1 ] uj n n lu d n 1W THE PALESTINE ORCHESTRA 6th SUBSCRIPTION CONCERT Haifa: 4. 1. 40 • Tel-Aviv: 6./7. ]. 40 Jerusalem: 11. 1. 40 (Commencing 8.30 p. m.) Conductor: GEORG SINGER Soloist: EDITH BOROSCHEK (Soprano) Overture to “Iphigenia in Aulis" Ch. W. Gluck (1714-1787) Symphony No. 4 in C minor, ("The Tragic").......... Franz Schubert (1797-1828) Adagio molto S Allegro vivace Andante Menuetto Allegro Symphony No 4 in G major .......... Gustav Mahler (1860-1911) I. Bedächtig, recht gemächlich II. In gemächlicher Bewegung III. Ruhevoll (poco adagio) IV. Sehr behaglich. (Soprano solo. Words from ״Des Knaben Wunderhorn‘', Hebrew translation by 1• Livni) Performed in commemoration of the composer’s 80th anniversary. IN HAIFA: ----- —“־ ... after the concert ... in the "CARMELIA COURT״-BAR

רהיטים אדיט EDITH ROSENTHAL-COHN HERZLIAH, HOUSE PHARMACY HERZLIAH • RHYTHMICS • PHYSICAL CULTURE • BALLROOM DANCES • TAP DANCING ■ מ MÀWÀ HAIFA, 50, HERZL ST. !Corner ARLOSOROFFl מאוא חיפה, רחוב הרצל 50 (פנת רחוב ארלוזורוב) FURNITURE SCHUBER ע ב 1 ד ה עצמית MADE IN OUR OWN CARPENTRY 30 YEARS EXPERIENCE | of ‘pure music». Let us say that in the second movement episd^s of purest happiness, of undisturbed harmony, the themes of which point again and again to the gaiety of the last movement which transmutes everything intd an idyll, are contrasted with the sinister passages. But towards the end of the Scherzo-movement the Erdenrest becomes a harrowing grotesque such as Mahler so often sketched in his other symphonies. The third movement flows on in a stream of beatitude, wholly melody and peace. Only a certain passion heard in the second theme "complainingly” and longingly indicates the bond which still exists withman’s former shape. An acceleration in the last phase, a fuller festive note (again anticipating motives in the last movement) soon leads , us once more to a deep quiet of soul. It is the feeling of happy solitude which at a later date Mahler embodied in his song “Ich bin der Welt abhanden gekommen.” Is greater happiness possible than this quiet and this dreaminess? — Almost it seems impossible. But Mahler’s imagination climbs yet higher in feeling and in sound. With consummate art he re-creates in the closing movement the fairy world with which he had opened the first movement. The child’s rattle, the toy, is here again, ringing its signal between the single strophes. Now the soprano adds the words which lead us to the simple heaven of folk-song, where the angels and saints enjoy "heavenly bliss” in perfect happiness. This׳ isr Heaven faWchildren imagine it. In this heaven there are fruits and vegetables, fish and meal, boiled and roasted. In the depicition of this rejoicing, Mahler uses a personal, quiet and humorous tone which is not found elsewhere in musical literature. Heavenly gaiety is painted with such a light grace and charm, so tenderly and so roguishly that all the pastel shades of painting cannot be compared with these putt¡ and child-like spirits. And when after the last children’s refrain with its sudden change after E major ("very tender and mysterious until the end”) the heavenly musicians begin their concert everything becomes so simple, so quiet, so soft and easy, so naturally melodious and unearthly that something of the child-like peace of soul as Mahler felt it, comes into one’s life, into one’s home. And one prays: He who created form in the heavenly spheres, may He bring order to our troubled earth I סטודיה לא,מנות התנועה •תרבות הנוף • וקודים סלוניים •וקודים טפ

a piece as the Funeral March and the storm which breaks oat afterwards ■seem to me like a burning;׳ indictment against the Creator.’ writes to his pupil and friend■, Bruno Walter (New; York, 1909, when after a long interval he once again׳ conducted his Last Symphony): I feel intensely With all these works when I conduct them. A burning and painful emotion crystallises ■itself: ■What sort of a world is this which throws out such sounds and shapes as its ■reflection 1 Such Thus Mahler himself portrayed a basic feature of his personality - and! at the ;‘ same time he has denoted one of the most important spiritual connections which critical examination can find between tire spirit of Judaism and the impulse .of his own heart. . (About the specifically־, musical connections which can be traced between Mahler’s music and the rhythms and melodies of Jewish, especially Chassidic,folklore, used by him unknowingly, I wrote extensively on another, occasion. See “Der Jude", Vol. I, No. 344 and “Das Judentum in der Musik,” Heinrich Berl). ■ Besides the sound of wild rebellion against the pattern Of the world which Mahler’s contemporaries too realised to be one of his characteristics (although they regarded these explosions as only “empty noisejMthere likewise exists in Mahler’s work, as a complementary colour, the sound of deepest quiet and of hidden felicity; the idyll after the storm of ■battle. Among Mahler’s symphonies the Fourth is an exception . insofar as the wftole work, with tire exception of a few episodes, seems to be swayed by the happiness of the peace and gaiety of a tranquil day. One could call this symphony, which even outwardly is the lightest and most playfully ■tender, the least weighty and therefore the shortest, Mahler's “child-like symphony”. . It can be fully understood if it is regarded as an interval of calm after two mighty ■battle symphonies, the Second and the Third. In general the symphonies of ■Mahler supplement one another and form altogether one titanic symphony — the contrasts of which influence ■and explain each other. The individualistic “love novel” of the 1st Symphony is followed by the “metaphysical” Second ■which begins with death and ends with the resurrection of [Raving; creatures and the “transcendental” Third, this symphony which links in an immense arc. Pan — the realm of nature, the plants and the animals, to Heaven — the eternal love which atones for all sin. “Father, look at my wounds ! •let no being ■be forlorn” wrote Mahler over the final movement of his Third Symphony, overflowing with warm, celestial love. After the battle for Heaven has been fought in the Third Symphony, in the Fourth we have arrived there. We are living in Heaven, we are at home in Heaven and we are in a good and simple mood. We have become again as little children and it is a colourful, fairy heaven, sparkling with playful glory in which ■we play ball with the darling little angels. All earthly sorrows^all. problems and conflicts are forgotten. The pains of existence are buried deep beneath ■us, barely visible as remembrances and musically hinted at by likeness between some motives with those of the Third Symphony. That is the atmosphere in which the first movement commences. A theme ost the :flute .starts¡ which often, like a refrain, returns - a child’s Htle accompanies it. And presently in the third beat the strings bring the lovely chief theme which, as it continues, recalls !s®ething of the joy of the Austrian landscape of Haydn, Mozart and Schubert. The first movement,which strictly follows the rules of an enlarged sonata form branches out into a folksong-like cantilena, alter it comes a stately dance theme, a fresh march-motive and lets us clearly recognise the beginning of the reprise and its development’ in which Mahler understands with dashing art to ■weave all the themes and obtain the maximum effect from them. The themes meet one another sharply and the voices mingle daringly but on the whole the peaceful impression is not disturbed. The instrumentation is ■more economic than in the other symphonies and Mahler even renounced one of his most preferred instruments, the trombone. , The. second movement brings an ominous sound into the atmosphere. The solo yiolin is tuned one tone higher than usual and sounds shrilly, menacingly. Is it the dead who play here for the dance? — Much discussion■ ■has taken place over the question of the “programme” in Mahler’s symphonies. He himself later omitted the programmatic titles which he had given to the movements of the Third Symphony, thereby stressing his resolution to. impress only through the medium of. “pure" music. “The musician■ must express himself, not the writer; the philosopher, the painter (all these are contained in the musician■)■. In one word who possesses no genius shall remain outside, and he who possesses it, need hold himself back from nothing." so writes Mahler Ju one_pfhis letters. Let us, however, confine ourselves to the point of view

THE PALESTINE ORCHESTRA INTRODUCTION To the 6th Subscription Concert / Max Brod Christoph Willibald GLUCK (1714-1787) is the first great master of dramatic, expression m opera. The Iphigenia Overture calls to mind the quarrel which broke out after the first performance of the opera in Paris (1774) between the followers of the old Itahasi opera form and the friends of the new style. Eventually, however, Mozart, Weber, Berlioz, Wagner went further along the way which Gluck had opened. Here are a few sentences which E. Th. A. Hoffmann wrote about “Cavalier Gluck”: “In him, the man of sixty-years, the fire of youth glows with an undying flame... To such an extent had he ■mastered the highest flights of music, in all its essence and in all its demands that from his own inner being real musical drama rose up.like a brilliant and wonderful meteor.” The lest of the programme brings two works from musicians whose life’s centre, even more than for Gluck, was Vienna. Schubert, in whom a banal and superficial conception sees, only the sunny-gay and carelessly romantic producer of songs, appears this time with his “tragic” symphony and Mahler, whose tragic accents are well known, is represented this time by his light, gay, fourth symphony. - Thus in both directions are conventional prejudices weakened. SCHUBERT’S C MINOR SYMPHONY, the “Tragic”, was written in 1816 and belongs to the early days of this short life which from the very beginning of its activity.' showed such an unbelievable mastery and astounding knowledge of art. Schubert (1797— 1828) composed this work when he was still acting as an assistant to his father in giving lessons to elementary pupils in the suburbs of Vienna. Although to be sure even in this early period he had written such songs as the “Erlkönig”, the “Wanderer”, “An Schwager Kronos”. While the young man is full of strength and lust for life yet his letters often enough allow us to see the soul of one who is weary of life. “I hear you are not happy,” he writes to a friend. You must sleep off the intoxication of you? despair ? This also makes me extremely sad so that I am not at all suprised at you, as almost’ all thinking people in this miserable world have the same thought. And what should we do with luck since ill-luck is still the only charm that remains for us.” This is the mood in which our symphony seems to have been created. The solemn and serious Introductory-Adagio is followed by an Allegro vivace as first chief theme; these passionate mounting thirds sound like the outcry of a suffering heart. After a soulful Andante and a stormy Scherzo, the concluding movement returns to the atmosphere of the ■first part. The ground theme is almost a variation of the opening but it shows the development from •brooding, despair to the heroic will to go forward. The span of the theme soon grows to an octave’s width, the punctuated rhythm becomes, still tenser; the octave •motive becomes still more prominent so that’ the end, which is now in the victory-sounding key of C major, does not take us unawares. GUSTAV MAHLER (1860-1911) FOURTH SYMPHONY. The first performance of the Fourth Symphony by the Palestine Orchestra marks an important step forward in the endeavours to include in the repertoire the works of the greatest Jewish composer of our time, Gustav Mahler. Mahler in the land of his forefathers, in the home of his soul, in the Ultima Thule which he unconsciously wished to reach and which longing, for those who understand his music, is to be• realised from the half-expressed suggestions in his music! That Mahler himself did not understand his own affiliations, that he was unaware of the Jewish foundation of his religious longings, belongs to another page: This unawareness can be explained by the spirit of the epoch in which Mahler worked. But in artistic •matters a clear consciousness is not important, what counts is ־the impulse ,coming out . of the deepest depth of ■the soul, and which strove for light. Who does not think of the Book of Job, that stormy argument with God, the like of which is not to be found in the literature of any other people, when Mahler THE PALESTINE ORCHESTRA in

RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==