התזמורת הארצישראלית תל־אביב, 2.1942 . 15 , בשעה 9 באולם «אהל» THE PALESTINE ORCHESTRA הצגת הבכורה של הנוסחה המוסיקלית החדשה שיר השירים אורטוריה מאת מרק לברי. - הנוסח התנ״ב־ ערוך ע״י מכס ברוד. המנצח: מרק לבדי ה ם ו ל י ס ט י 0 : ר. סנדר־שטרנברג (סופרנו) . שולמית ב. ארנשטיין (בס-בריטון) . המלך שלמה א. פלדמן (טנור) .... הרועה ר. לזר (בס) .... הקריין מקהלת הפועלים מפתח-תקוה בנצוחו של ש. קפלן ....................... העם SONG OF SONGS Oratorio by MARC LAVRY. — Biblical text arranged by Max Brod. TEL AVIV, Ohel Hall, L5th February, 1942, at 9 p. m. PREMIERE OF NEW MUSICAL VERSION. Conductor: MARC LAVRY SOLOISTS: Rose Sander-Sternberg (Soprano) . . . . Abrabam Feldman (Tenor).................................... Benjamin Ernstein (Bass-Baritone)......................... Reuven Lazar (Bass)................................................. Petacb Tikvab Workers Cboir, led by Sb. Kaplan Overture PART I. - IN THE VILLAGE 1. The Shulamite — Airetta 2. Duet — The Shulamite and the Shepherd PART II, - THE ABDUCATION 3. Recitative 4. The Shulamite and the Shepherd-Pastorale 5. The People — March 6. Dance of the Shulamite (Shulamite and the People) 7. King Solomon — Aria 7(a) The Shulamite 8. King Solomon — Aria Tbe Sbulamite Tbe Sbepberd King Solomon Tbe Speaker Tbe People 9. The Shulamite — Aria 10. The Shulamite, King Solomon, The People (Finale) PART III. — IN THE PALACE OF THE KING 11. Prelude 12. Women of the Palace and the Shulamite 13. King Solomon — Recititive 14. The Shulamite — Aria 14(a) The Shulamite and King Solomon 15. Women of the Palace and the Shulamite PART IV. — BALLAD OF THE SHULAMITE AND FINALE (All Soloists and Choir).
" ש י ר ה ש י ו י ס ” מכס בדוד א _,. נ ל אפשרזת " ענוד פיוטי ל״שיר השיו-ם", באשו ה , י £״ הנ־ 5 א של היצירה יפסידו בהחלט מכל ד,יספה א, שנוי. וונ , mns m,n לא הוספתי כל משפט, לא מחהחי כל שווה; ״<־>־׳ ’ א״ סךו o,oaren . |״ ננ ״, ,״״״ רדיקלי טאזד, ואני מאמין כי על יי ’ החלפת מקוטם של משפטים ושורות ידועות מצאתי את צורתה המקורית הקדומה של היצירה. זאת היא שיות כפר, שיר מזמור לאהבה כין רועה לרועה; .אהבה עזה המתנכרת כתרועת נצחון על כל המכשולים. המלך, אנשי החצר, ארמון הנשיס שלו, — מופיעים לעומת אהבה תמימה זו כדמויות מפריעות. חוטפים את הרועה ומביאים אותה לארמון; כרם לכל פתויי האהבה של המלך היא אוטמת את אזנה. לבסוף היא בורחת מארמון המלך. בדרך ז,ו מתקבלת בודאי תמונה אחרת מזו שידועה לנו לפי המסורת. איזה גורמים הניעוני לפרוש החדש של הבתוב — את זאת הסברתי בפרוטרוט בספרי "עבודת אלילים, נצרות, יהדות" (כרך ב). מכל הנמוקים שהזכרתי שם, אביא כאן רק אחד והוא, בי הטכסט המסורתי שיש בה הרבה קפיצות וסתירות, מקבול בזכות סדר הטכסט שלי אחדות פיוטית, כעין דרמה לירית קטנה ~ 4 מערכות. כל סיטואציה מתפתחת כהכרח מהאחרת; השלמות של הצו! ה האמנותית מעידה, כפי שאני מאמין, כי מצאנו את הצורה המקורית הקדומה של יצירה זו. — בזמן חבור המוסיקה היה הכרח לעשות אי־אלה קצורים, אשר אינם פוגעים ברושם הכלי.
פתיחה (א/ 1 ) שיר השירים יאשר לשלמח חלק א : בכפר מם׳ 1 שולמית: (ב/ 8 ) קול דודי! הנה — זה בא! מדלג על־ההרים, מקפץ על־הגבעות. (ב/ 9 ) דומה דודי לצבי או לעפר האילים. הנה־זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן־החלונות, מציץ מן־החרכים. ■ מם' 2 הרועה ושולמית: הרועה: (ב/ 10 ) קומי לך, רעיתי, יפתי, ולכי לך! (ב/ 11 ) כי־הנה הסתו עבר הגשם חלח, הלך לו. (ב/ 12 ) הנצנים נראו בארץ, יעת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. שולמית: (א/ 16 ) הנך יפה, דודי, אף נעים! אף־ערשנו רעננה, קורות בתינו ארזים ■ רהיטנו ברותים. (ב/ 1 ) אני חבצלת השרון שושנת העמקים! הרועה: (ב/ 2 ) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות! שולמית: (ב/ 3 ) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים! הרועה: ( 1/3 ) הנך יפה, רעיתי, ■ הנך יפה! ( 7/3 ) כלך יפה, רעיתי, ומום אין בך! ( 9/3 ) לבבתני, אחותי כלה, לבבתני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך. ( 10/3 ) מה־יפו דדיך, אחותי כלה! מה טובו דדיך מיין! וריח שמניך מכל־בשמים! ( 15/3 ) מעין גנים באר ימים חיים ונוזלים מן־לבנון! ( 16/3 ) עורי, צפון, ובואי, תימן, הפיחי גני, יזלו בשמיו!
שולמית: יבא, דודי, אגנו ויאכל פרי מגדיו! חלק ב׳: הבריחה מם׳ 3 קול הקורא: (ח/ 11 ) כרם היה לשלמה בבעל המון. נתן את־הכרם לנוטרים; איש יביא בפריו אלף כסה. טס׳ 4 שולמית והרועה: שולמית: (ח/ 12 ) כרמי שלי לפני. האלף לך, שלמה, ומאתים לנוטרים את־פריו. (א/ 7 ) הגידה לי, שאהבה נפשי, איכה תרעה? איכה תרביץ בצהרים? שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך? הרועה: (א/ 8 ) אם־לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי־לך בעקבי הצאן ורעי את־גדיתיך על משכנות הרועים. שולמית: ( 11/1 ) אל־גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, לראות הפרחה הגפן, הנצו הרמונים. מס׳ 5 העם: (ג/ 6 ) מי זאת עולה מן־המדבר, כתימרות עשן, מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל? (ג/ 7 ) הנה מטתו שלשלמה! ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל. (ג/ 8 ) כולם אחוזי חרב, מלמדי מלחמה. ■ איש חרבו על־ירכו מפחד בלילות. (ג/ 9 ) אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, (ג/ 10 ) עמודיו עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן, תוכו רצוף ■ אהבה, מבנות ירושלים. מס׳ 6 ריקודה של שולמית (ז/ 1 ) שובי, שובי, השולמית, שובי, שובי ונחזה בך! 4
שולמית.: .מה־תחזו בשולמית כמחולת המחנים? מס׳ 7 המלך שלמה: (אריה) (ז/ 2 ) מה־יפו פעמיך בנעלים, בת־נדיב! חמוקי ירכיך כמו חלאים, מעשה ידי אמן. (ז/ 3 ) שררך אגן הסהר, אל־יחסר המזג, בטנך ערמת חטים, סוגה בשושנים. (ז/ 4 ) שני שדיך, כשני עפרים תאמי צביה. (ז׳/ 5 ) צוארך כמגדל השן, עיניך ברכות בחשבון, על שער בת־רבים אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק. (ז/ 6 ) ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן. המלך אסור ברהיטים! מם׳ 7 א שולמית: (ז/ 11 ) אני לדודי ועלי תשוקתו. מס׳ 8 שלמה (א/ 9 ) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך, רעיתי! (א/ 10 ) נאוו לחייך בתורים, צוארך בחרוזים. (א/ 11 ) תורי זהב נעשה־לך עם נקרות הכסה. מם׳ 9 שולמית: (א/ 13 ) צרור המור דודי לי, בין שדי ילין. (א/ 2 ) ישקני מנשיקות פיהו, כי־טובים דודיך מיין. (ח/ 14 ) ברח, דודי ודמה־לך לצבי, או לעופר האילים על הרי בשמים. מם׳ 10 שלמה, שולמית' והמקהלה: (ג/ 5 ) השבעתי אתכם, בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה, אם־תעירו ואם תעוררו את־האהבה עד שתחפץ. חלק ג': בארמון שלמה המלך מס׳ 11 פתיחה (היתזמורת) מס׳ 12 נשי הארמון ושולמית: (ג/ 11 ) צאינה וראינה, בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה־לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו. 5
(א/ 3 ) צריח שמניך טובים, שמן תורק שמך, עצ־כן עצמות אהבוך. שולמית: (ב/ 16 ) דודי צי ואני צו, ה*ועה בשושנים. מס׳ 13 שלמת: (ו/ 18 ) ששים המה מצבות, ושמנים פצגשים, ועצמות אין מספר, (ו/ 19 ) אחת היא יונתי, תמתי, אחת היא צאמה, ברה היא ציוצדתה. ראוה בנות ויאשרוה, מצבות ופיצגשים ויהצצוה. מם׳ 3 ! א העם: ( 10/1 ) מי־זאת הנשקפה כמו־שחר, יפה כצבנה, ברה כחמה, איומה כנדגצות. מם׳ 14 שולכיית: (א/ 5 ) שחורה אני ונאוה, בנות ירושצים כאהצי קדר, כיריעות שצמח. (א/ 6 ) אציתראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש. בני אמי נחרו־בי שמוני נטרה את־הכרמים, כרמי שצי צא נטרתי. מם׳ 14 א שלמה ושולמית: שלמה: (ב/ 7 ) השבעתי אתכם, בנות ירושצים, בצבאות או באיצות השדה, אם־תעירו ואם־תעוררו את־האהבה, עד שתחפץ. שולמית: (ה/ 8 ) השבעתי אתכם, ■ בנות ירושצים, אם־תמצאו את־דודי מה תגידו צו? שחוצת־אהבה אני. מם׳ 15 שולמית ונשי הארמון מקהלה: (ה/ 9 ) מה־דודך מדוד, היפה בנשים? מה־דודך מדוד, שככה השבעתנו? שולמית: (ה/ 10 ) דודי צח ואדום, דגוצ מרבבה (ה/ 16 ) חכו ממתקים וכצו מחמדים. ■ זה דודי, וזה רעי, בנות ירושצים. 6
נשי הארמון: ( 1/1 ) אנה הלך דודך, היפה בנשים? אנה פנה דודך ונבקשנו עטך. חלק ד , : המנוסה שולמית: (ג/ 1 ) על־משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי, בקשתיו ולא מצאתיו. (ה/ 2 ) אני ישנה ולבי ער: קול! דודי דופק: "פתחי־לי, אחותי,רעיתי, יונתי, תמתי, שראשי נמלא־טל, קוצותי — רסיסי לילה. (ה/ 3 ) פשטתי את־כתנתי, ■ איכסה אלבשנה? רחצתי את־רגלי, איככה אטנפם? (ה/ 4 ) דודי שלח ידו מן־החור ומעי המו עליו. (ה/ 5 ) קמתי אני לפתוח לדודי, וידי נטפו־מור, ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול. (ה/ 6 ) פתחתי אני לדודי ודודי חמק, עבר. נפשי יצאה בדברו. בקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני. (ג/ 2 ) אקומה נא ואסובבה בעיר, בשוקים וברחובות, אכקשה את שאהבה נפשי. בקשתיו ולא מצאתיו. (ג/ 3 ) מצאוני השומרים, הסובבים בעיר: ״את שאהבה נפשי — ראיתם? (ה/ 7 ) מצאוני השומרים, הסובבים בעיר. הכוני, פצעוני, נשאו את־רדידי מעלי, שומרי החומות. (ג/ 4 ) כמעט שעברתי מהם, עד שמצאת ז את שאהבה נפש אחזתיו ולא ארפנו, עד־שהביאתיו אל־בית אמי ואל־חדר הורתי. סוליסטים ומקהלה: (ח/ 6 ) שימני כחותם על־לבך כחות& על־זרועך, בי־עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבתיה. קול הקורא: (ח/ 7 ) מים רבים לא יוכלו לכבות את־האהבה ונהרות לא ישטפוה. אם־יתן איש את־כל־הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו.
“SONG OF SONGS” It is, in my opinion, impossible to adapt the ״Song of Songs" as the wonderful beauty and power of the work would be diminished by any addition or alteration. I have taken an entirely different path: 1 have not added nor omitted a single line. I have merely changed the sequence of lines and in this respect I admit that I have been distinctly radical. But I believe that I have thus restored the original form of the poem. "Song of Songs" is a poem of pastoral character which sings of the ardent and true love of a shepherd and shepherdess triumphing over all obstacles. The King and his Court and his Harem appear as disturbing elements in this tale of simple love. The shepherdess is abducted and taken into the King’s harem. But she remains deaf to all his pleading and eventually flees from the royal palace. In this way a picture, very different from the traditional con- ception, is presented to us. In my book "Paganism, Christianity and Judaism (Vol. II) I have stated in detail the reasons that induced me to come to this new interpretation of the text. Of all the arguments mentioned there I repeat only one: the text as it has been handed down to us contains many "lapses", even contradictions, and by my re-arrangement it is made into a complete poetical unity, a small-scale lyrical drama in four acts. One situation necessarily develops from the other and the consequent unity of the artistic form attained indicates, 1 believe, that we have before us the original shape of this poem. The composition demanded that the text be somewhat shortened but this has not impaired the effect. Max Brod
ipoarchives.orgRkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==