I. קונצ׳רטו ברנדנבודגי - יזהאןסבאסטיאןבאך נוס׳ 3 ב־ג דור את הקונצרטים הברנדנבורגיים כתב באך כנראה לפי הזמנת כריסטיאן לודביג, המרקגרף טברנדנבורג, שלו הוקדשו 6 יצירות אלו. כל גון האפשרי בצורת ה״קונצ׳רטו גרוסו" מופיע בחבורים אלה: החל בקונצרט־סולו לכלי בודד וכלה ביצירות לתזמורת־מיתרים, שממנה עולות וצוללות לסרובין קבוצות כלי־מיתרים למיניהם; כן הוא מם׳ 6 וכן גם מם׳ 3 , שאותו אנחנו שומעים הערב. הקונצ׳רטו כתוב בסול מג׳ור (ג־דור) ושני חלקים בו: נושא יסודי אחד עובר כחוט השני בכל הקטע הראשון של החבור וקצב נמרץ שולט בהתפתחותו; הקטע השני, שבא אחרי שני אקורדים מקשרים, הוא בצורת סונטה, והנושא שלו מבוסם על קצב של ג׳יגה. II. סימפתיה מ* 5 - ב ט ה 1 ב I ב־צ מול אופ. 7 > allegro con brio andante con moto allegro; allegro ב־דו מינור (צ־מול). היא הפופולרית שביצירות בטהובן וכן גם בכל הספרות הסימפונית. הפתגם "הגורל מתדפק בדלת" אשר יש מניחים כי בטהובן עצמו ייחם אותו לסימפוניה זו, הרעיון הצפון בה שהוא כנראה "פר אספרה אד אפטרה" ("דרך מכשולים עד לכוכבים"), אשר אפשר להרגישו ב־ 4 הקטעים המתאימים ל־ 4 שלבים : מלחמה, תקוה, ספוק ונצחון, ולבסוף ההתגברות על הלך־הנפש הטרגי — כל אלה שימשו מקור־משיכה מיוחד למאזינים בכל התקופות ובכל הארצות. הערך המוסיקלי הגדול של הסימפוניה הוא באחידות חלקיה וריכוזם ובעיבוד חוטר־הנושאים. כל הקטע הראשון בנוי על הנעימה הקצרה בת 4 התוים האופיינית כל־כך; בה נפתחת היצירה והיא שולטת בכל שלבי התפתחותה. הקטע השני הוא בצורת ואריאציות והנושא שלו מורכב משלוש נעימות עדינות, בעלות אופי שונה במקצת. הקטע השלישי, הסקרצו, מוביל ללא כל הפסקה להתיטה, שהיא כעין תרועת נצחון. קטע זה, שבו מוסיף בטהובן לתזמורת שלש טרומבונות, משמש גולת הכותרת של כל היצירה. דה פ ם ק דה
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==