פ ס ט י ב ל ה ק י ץ ש ל ה פ י ל ה ר מ ו נ י ת ה י ש ר א ל י ת תודה מיוחדת לאדריאן ופטר ביברשטיין על תמיכתם בפסטיבל 2022 אב תשפ"ב / יולי-אוגוסט
הפילהרמונית הישראלית ברוניסלב הוברמן בידי 1936 , נוסדה בתרצ"ז להב שנימנהל מוזיקלי: זובין מהטה מנהל מוזיקלי אמריטוס: יפים ברונפמן אמן הבית: התזמורת הפילהרמונית הישראלית נתמכת בידי משרד התרבות והספורט, מינהל התרבות, המחלקה למוזיקה, קרן התזמורת הפילהרמונית הישראלית, קרן התרבות קנדהישראל, ידידי התזמורת בבריטניה, באוסטרליה, בארגנטינה, בברזיל ובצרפת, וכן היא נתמכת ומיוצגת בארה"ב בידי אגודת ידידי התזמורת בארה"ב. הפסנתרים מבית סטיינוויי שבהם מנגנים הסולנים הם תרומתם של מר יוסף בוכמן, פרנקפורט ושל גב' קרול שוסלר, ניו יורק 6123401 , ת״א 23500 ' ת' דכתובת למכתבים: www.ipo.co.il אתר האינטרנט של התזמורת: 055-7000232 מסרונים: info@ipo.co.il דוא"ל: תל-אביב, ירושלים וחיפה: 1 מחלקת המנויים, רח' הוברמן 1533-5253695 : * פקס 3766 / 03-6211777 :' טל היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן אולם הקוצרטים ע"ש לואי 21:00 | מועדון סלע באך בסגנון תומר בר 1.8 BACH LOOPS 2.8 וריאציות גולדברג 3.8 ל ו ח א ר ו ע י ם היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן 20:00 | אולם הקונצרטים ע"ש לואי הארי פוטר ואבן החכמים 31.7 אניו 1.8 יפים ברונפמן ברסיטל 2.8 בדרכו שלו: מחווה לפרנק סינטרה 3.8 20:30 | אולם צוקר שיעור בתרבות לאדם הפשוט 1.8 קונצ'רטו לקשת והקשה 2.8 זאת לא מוזיקה! 3.8
ה א ר י פ ו ט ר ו א ב ן ה ח כ מ י ם הקרנת הסרט בליווי המוזיקה מאת ג'ון ויליאמס בנגינת הפילהרמונית הישראלית , מנצחטימותי הנטי WIZARDING WORLD and all related trademarks, characters, names, and indicia are © & ™Warner Bros. Entertainment Inc. Publishing Rights © JKR. (s22) 11:00 | ג' באב תשפ"ב | 31.7.22 | ' יום א 20:00 | ג' באב תשפ"ב | 31.7.22 | ' יום א תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, אולם הקונצרטים ע"ש לואי ), מגדולי המלחינים של 2020-1928( סרטו של ג'וזפה טורנטורה על חייו של אניו מוריקונה פסקולים לקולנוע. חמישיית כלי הנשיפה ממתכת של הפילהרמונית הישראלית טובה נועם נחמיה, | טרומבון טל בן רעי, | קרן חגי שלום, | חצוצרה ערן ראמי, יובל שפירא, מנחהארז טל, קטעים מתוך פסקול הסרט "סינמה פרדיסו", מערבוני הספגטי של סרג'ו לאונה ועוד שיחת זום מאיטליה עם במאי הסרט ג’וזפה טורנטורה, שזכה לעבוד עם אניו מוריקונה וביים את הסרט אודותיו 20:00 | ד' באב תשפ"ב | 1.8.22 | ' יום ב תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, אולם הקונצרטים ע"ש לואי
)1 82 7- 1 7 70 ( ל ו ד ו ו י ג ואן בטהובן ב - ר ה מ ג ' ו ר , 7 ' ס ו נ ט ה מס 3 ' מס 1 0 ' א ו פ )1 82 7- 1 7 70 ( ל ו ד ו ו י ג ואן בטהובן ב - פ ה מ י נ ו ר , 2 3 ' ס ו נ ט ה מס ( " אפ ס י ו נ ט ה " ) 5 7 ' א ו פ הפסקה )1 945- 1 88 1 ( בלה ברטוק ,1 4 ' ס ו א י ט ה ל פ ס נ ת ר , א ו פ 7 0 , ב ב 6 2 ' ס )1 849- 1 8 10 ( פרדר יק שופן ב - ס י מ י נ ו ר , 3 ' ס ו נ ט ה מס 5 8 ' א ו פ י פ י ם ב ר ו נ פ מ ן רסיטל פ ס נ ת ר ן 20:00 | ה' באב תשפ"ב | 2.8.22 | ' יום ג תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, אולם הקונצרטים ע"ש לואי י פ י ם ב ר ו נ פ מ ן פ ס נ ת ר ן יפים ברונפמן, אמן הבית של הפילהרמונית הישראלית בעונה הנוכחית, נחשב לאחד הפסנתרנים המבוקשים ביותר המופיעים כיום על במות העולם בפסטיבלים, כסולן עם תזמורות ומנצחים חשובים ובסדרות של רסיטלים. הוא מופיע בקביעות כסולן עם התזמורות הפילהרמוניות של וינה, ניו יורק ולוס אנג'לס, עם תזמורות מרינסקי, קליבלנד ופילדלפיה, התזמורות הסימפוניות של בוסטון, מונטראול, טורונטו, סן פרנציסקו וסיאטל וכן עם הפילהרמונית הישראלית בארץ ובחו"ל. הוא הופיע תחת שרביטם של מנצחים ידועי־שם, בהם דניאל בארנבוים, הרברט בלומשטדט, סמיון ביצ'קוב, ריקרדו שאיי, כריסטוף פון דוהנני, זובין מהטה, ריקרדו מוטי, גוסטבו דודמל, ולרי גרגייב, אלן גילברט, ולדימיר יורובסקי, יניק נזה־סגן, סר סיימון ראטל ואסה־פקה סאלונן. כנגן נלהב של מוזיקה קאמרית הופיע עם פנחס צוקרמן, מרתה ארגריץ', מגדלנה קוז'נה, אן־סופי מוטר, עמנואל פאהו ורבים הופיע בסידרה של רסיטלים עם אייזק 1991־ אחרים. ב שטרן ברוסיה, לציון הופעותיו הפומביות הראשונות .15 של מר ברונפמן שם מאז עלותו לישראל בהיותו בן הוא משתתף דרך קבע בפסטיבלי הקיץ היוקרתיים באירופה ובארה"ב. כמו כן הופיע באינספור רסיטלים באולמות החשובים בצפון אמריקה, באירופה ובמזרח הרחוק. כאמן הבית של תזמורת הקונצרטחבאו הוא פתח את העונה 2021־22 מאמסטרדם בעונת עם תזמורת זו בסיור באירופה ויחתום אותה בביצוע בכורה עולמי של קונצ'רטו שהוזמן עבורו מהמלחינה אלנה פירסובה. הקלטותיו הרבות זיכוהו בשלוש זכה בפרס גראמי 1997־ מועמדויות לפרס גראמי וב עבור הקלטת שלושת הקונצ'רטי לפסנתר מאת ברטוק עם הפילהרמונית של לוס אנג'לס תחת שרביטו של אסה־פקה סאלונן. הן כוללות גם יצירות לשני פסנתרים מאת רחמנינוב וברהמס עם עמנואל אקס, את מכלול הקונצ'רטי לפסנתר מאת פרוקופייב עם הפילהרמונית הישראלית וזובין מהטה, תקליטור מיצירות מוצרט ושוברט עם ההרכב הקאמרי של של 2000 פנחס צוקרמן ואת פסקול הסרט פנטזיה 1973־ בטשקנט, ב 1958־ דיסני. יפים ברונפמן נולד ב עלה עם משפחתו לישראל ולמד כאן אצל פרופ' אריה ורדי, שהיה ראש האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב. בארה"ב למד בג'וליארד, בבית הספר למוזיקה מרלבורו ובמכון קרטיס למוזיקה אצל 1991־ רודולף פירקושני, לאון פליישר ורודולף סרקין. ב זכה יפים ברונפמן בפרס אייוורי פישר היוקרתי, אחד הפרסים החשובים המוענקים לסולנים בארה"ב, העניקה לו אוניברסיטת נורת'ווסטרן את 2010־ וב העניק לו 2015־ פרס ג'ין גימבל ליין לפסנתרנים. ב בית הספר למוזיקה מנהטן תואר דוקטור לשם כבוד.
ב - ר ה מ ג ' ו ר , 7 ' ס ו נ ט ה מ ס 3 ' מ ס 1 0 ' א ו פ ב - פ ה מ י נ ו ר , 2 3 ' ס ו נ ט ה מ ס ( " א פ ס י ו נ ט ה " ) 5 7 ' א ו פ )1827-1770 ( לודוויג ואן בטהובן ) 1827-1770 ( לודוויג ואן בטהובן פחות מוכרת ופחות מבוצעת מהסונטות המאוחרות ב-רה מג'ור היא 7 ' יותר של המלחין, הסונטה מס יצירה מאוד "בטהובנית" ברוחה. היא מציגה התפתחות משמעותית מאוד בכתיבה לפסנתר ביחס למלחיני התקופה, ובעלת איכויות יוצאות דופן כשלעצמה. , כשש שנים לאחר הגעתו 1798- הסונטה נכתבה ב של בטהובן לווינה, שם נודע כפסנתרן וירטואוז. בנגינתו שילב בטהובן תשוקה ועוצמה יחד עם נגינה שירתית יוצאת דופן. הוא השתמש בדוושת הפסנתר באופן נרחב הרבה יותר משעשו לפניו, ונודע בנגינה גרנדיוזית, שבאה לידי ביטוי בעיקר בפרקי האדג'ו. בטהובן ראה בפסנתר המתפתח כלי ייחודי, שונה מכל כלי המקלדת האחרים שהיו נפוצים באותה ליצרן 1796- תקופה, ובראשם הצ'מבלו. במכתב מ הפסנתרים אנדראס שטרייכר הוא כתב: "ללא ספק, הנגינה בפסנתר עדיין לא מפותחת. אני מקווה שיום יבוא ויתייחסו לפסנתר ולצ'מבלו כאל שני כלים שונים לחלוטין." את גישתו של בטהובן כלפי הפסנתר ניתן לשמוע . בפרק הראשון, למשל, יש 7 ' בבירור בסונטה מס שימוש במנעד רחב של עוצמות, מגעים וגובהי צליל. למעשה, יש צלילים בפרק שלא היו חלק מצלילי הפסנתר באותה תקופה. צלילים אלה (פה דיאז שלישי בקצה הגבוה של המנעד, מי ורה נגדיים בקצה הנמוך), אינם כתובים בהוצאה המקורית, אך הם נרמזים מתוך ההקשר ועל כן מנוגנים בביצועים בפסנתרים מודרניים. אין ספק כי בטהובן ידע שעוד נכונו התפתחויות בכלי הצעיר וידע לכתוב מוזיקה שתתאים לעתידו. בפרק הראשון ניתן לשמוע מגוון רחב של איכויות: הומור, שירתיות, נגינת בראוורה מבריקה, אפילו חלקים שנשמעים לרגע כלקוחים מתוך אינוונציה של י' ס' באך. המוטיב המרכזי בפרק נשמע מיד בפתיחתו – רצף של ארבעה צלילים היורדים , שכונתה בידי אחד המו"לים 57 ' , אופ 23 ' הסונטה מס . זוהי אחת 1804-5 "אפסיונטה", הולחנה בשנים היצירות החשובות שבטהובן חיבר בתקופת ההלחנה האמצעית שלו, שהחלה זמן קצר אחרי המשבר האישי שעבר כשהכיר בכך שחרשותו מחמירה. בתקופה זו כבר ביסס לעצמו דפוס קריירה שנותר בעינו עד סוף ימיו: הוא התפרנס מהופעות בקונצרטים, ממתן שיעורים פרטיים ומתמלוגים שקיבל עבור מכירת יצירותיו. בני אצולה אחדים העניקו לו מלגות שנתיות ומתנות. כך התאפשר לו לפתח את המוזיקה שלו מבלי להיות מועסק בחצרו של בן אצולה כלשהו, כפי שרבים מעמיתיו נאלצו לעשות. ה"אפסיונטה" מוקדשת לידידו ומדריכו הרוחני, הרוזן פרנץ פון ברונסוויק. בטהובן כתב את הסונטות שלו לנגינה בפיאנופורטה ושאב השראה מהאפשרות לנגן צלילי לגטו מוחזקים בכלי החדש ומפעולתם המהירה של המקשים והפטישים. הן בפרק הראשון והן בפרק האחרון של ה"אפסיונטה" עשה בטהובן שימוש רב בצליל פה העמוק והכהה ברגיסטר הנמוך, הצליל הנמוך ביותר של הכלי באותה תקופה. הוא כתב פיגורציות תובעניות מבחינה טכנית, עם שינויים וגיוונים הן בנושאים והן בליווי. הפרק הראשון כתוב במתכונת של סונטה קלאסית, ללא החזרה המסורתית על חטיבת התצוגה. הוא נפתח באקורד משולש ב-פה מינור ובפיאניסימו מסתורי ומרגש, ופתיחה זו נשמעת שוב חצי טון גבוה יותר, ב-סול במול מג'ור. שני האקורדים מסתיימים בטריל, ההופך למוטיב עצמאי. מוטיב ה"גורל" הנודע, המורכב משלושה צלילים חוזרים קצרים וצליל ארוך יותר, מופיע בסונטה זו כמוטיב מעבר. (זהו הנושא הראשי של הסימפוניה החמישית). וריאנט של הנושא הראשי, ב-לה במול מג'ור, מוביל אל הנושא השני: ארפג'ו פתאומי וזועם. אלמנטים אלה, בשלמותם או קטעים מתוכם, שבים ונשנים בצעדים. לאורך הפרק בטהובן ממצה את המוטיב הקצר באופן מקסימלי, מה שמעניק אחידות לעושר הרבגוני של הפרק. הפרק השני הוא אולי הבולט ביותר מבין פרקי הסונטה, והוא גם הארוך בהם. הפרק, הכתוב בסולם מינורי, טמפו איטי, עם דגש על מצלולים כהים ועמוקים, שימוש נרחב במנעד הנמוך של הפסנתר ובכרומטיקה, מציג אופי עמוק וחקירה רגשית שתלך ותגבר בסונטה הבאה שבטהובן יכתוב, "אור הירח". כותרת הפרק מחברת בין הוראת הטמפו לרגו (איטי) להוראת האופי מסטו (עצוב ומהורהר), הוראה נדירה שקשה למצוא ביצירות אחרות. לאחר האופי הקודר והסולם המינורי של הפרק השני מגיע הפרק השלישי, מינואט באופי קליל ואלגנטי ב-רה מג'ור. חטיבת הטריו ההומוריסטית בפרק ממשיכה אופי זה. פרק הסיום הוא רונדו שנושאו הראשי, הנשמע מיד בפתיחת הפרק, מאוד לא אופייני לנושא של רונדו. הוא מתחיל בשלושה צליל קצרים ומיד לאחריהם הפסקה. שלושת הצלילים האלה, שנראים תחילה שוליים, חסרי חשיבות, מולידים מתוכם, כמעין אלתור, פרק שלם, מבריק, מלא בשינויים ובהפתעות. פרק זה הוא אתגר לביצוע ותענוג להאזנה. עודד שני דור ברגיסטרים אחדים במהלך הפרק הראשון, לעיתים בהיפוך, ואינם מאבדים לרגע מן האינטנסיביות והעוצמה המאפיינות אותם. משחק בין מג'ור למינור מספק מגוון רחב של צבעי צליל. הפרק השני הוא כורל יפהפה ב-רה במול מג'ור עם שלוש וריאציות במיבנה קפדני. הנושא המקורי עצמו נותר כמעט בלא שינוי, בעוד שצלילי האקורדים השבורים בליווי הופכים מהירים יותר עם כל וריאציה. תיבות, חדור במתח קיצבי, מוליך אל 19 מבוא בן הפרק השלישי. ואז משתלט המוטיב העיקרי של הפרק, הבנוי על אקורד משולש ב-פה מינור. גם כאן, כמו בפרק הראשון, נשמע המוטיב השני בחצי טון גבוה יותר. עד מהרה נחשפים קולות והרמוניות חבויים בנגינת טרצות (מירווחים בני שלושה צלילים) וסקסטות (מירווחים בני שישה צלילים) מקבילות. בטהובן משתמש בארפג'ים של אקורדים מוקטנים כקטעי מעבר. חלקו האמצעי של הפרק מנוגן שוב. תיבות, נפתחת בקטע 54 הקודה (סיומת), שאורכה קצר שמיבנהו דו-חלקי, בסיגנון של מחול הונגרי או טורקי. לסיום, שב הנושא הראשי של הפרק במיפעם מואץ. ה"אפסיונטה" מבטאת מזג סוער ושינויי מצב רוח פתאומיים. היא משקפת את רגשותיו העזים של בטהובן שלפניו תקופה של בדידות עמוקה ודוממת, שבה אמצעי התקשורת העיקרי והאמיתי שלו עם העולם היה המוזיקה שלו. מוניקה פלון פרסטו לרגו א מסטו מנואטו: אלגרו רונדו אלגרו אסאי אנדנטה קון מוטו אלגרו מא נון טרופו
,1 4 ' ס ו א י ט ה ל פ ס נ ת ר , א ו פ 7 0 , ב ב 6 2 ' ס ב - ס י מ י נ ו ר , 3 ' ס ו נ ט ה מ ס 5 8 ' א ו פ )1 9 4 5 - 1 8 8 1 ( ב ל ה ב ר ט ו ק )1 8 4 9 - 1 8 1 0 ( פ ר ד ר י ק ש ו פ ן בשנתיים שלפני מלחמת העולם הראשונה, לאחר כישלון הגירסה הראשונה של האופרה "טירתו של כחול הזקן" בתחרות האופרה הלאומית, ולאחר סירובם של מוציאים לאור לפרסם יצירות חדשות שלו, עסק ברטוק מעט מאוד בכתיבת מוזיקה מקורית. הוא הקדיש את רוב זמנו לחקר פולקלור מוזיקלי. בשנים אלה הוא ערך מסעות באירופה ובצפון אפריקה, אסף והקליט שירי עם, בין היתר יחד עם המלחין זולטן קודאי. לאחר פרוץ המלחמה נאלץ ברטוק להפסיק מסעות אלה, וחזר לכתוב יותר יצירות מקוריות. בין היצירות שכתב בשנות המלחמה ניתן למנות את הבלט "נסיך העץ", את הרביעייה השנייה לכלי קשת, ואת הסואיטה לפסנתר. ובוצעה לראשונה 1916- הסואיטה לפסנתר נכתבה ב מקץ שלוש שנים על ידי המלחין עצמו. אף על פי שהיצירה נכתבה בשנים שבהם עיקר העניין של ברטוק היה במוזיקה עממית, אין בה שימוש בציטוטים של שירים עממיים. עם זאת, ניתן לשמוע בבירור את השפעות חקר המוזיקה העממית ביצירה, בעיקר בכל מה ששייך לתחום הקצב. ביצירה זו ברטוק שאף והצליח להציג טכניקה פסנתרנית אחרת מזו שבסגנון הפוסט רומנטי של יצירותיו המוקדמות. הסואיטה מציגה טכניקה פסנתרנית פשוטה, שקופה יותר, עמוסה פחות, ומדגישה את האיכויות הנקישתיות של הפסנתר. היצירה כתובה בארבעה פרקים. במקור כתב ברטוק פרק נוסף, אנדנטה, שאמור היה להיות הפרק השני, לפני הסקרצו, אך פרק זה הושמט מהגירסה הסופית של היצירה. הפרק הראשון, אלגרטו, מתאפיין בליווי עיקש ונמרץ של שמיניות בסטקטו לאורך הפרק כולו. הליווי פשוט וריקודי באופיו, כמעין ליווי לריקוד עממי. גם הנושאים המופיעים בפרק בעלי אופי עממי: המנגינה העיקרית קצרה, פשוטה, חוזרת על עצמה, מתחילה לא על הפעמה, ובעלת מנעד מצומצם. הפרק כולו היה פרדריק שופן בתהליך של התדרדרות. 1844- ב הרומן שלו עם ז'ורז' סאנד היה מעורער ואביו אך זה מת. הלחנה הפכה להיות מטלה מסובכת אולם עלה בידו להלחין את הסונטה השלישית שלו, יצירתו הגדולה האחרונה. חמש שנים קודם לכן הוציא לאור את הסונטה השנייה, הכוללת את פרק מרש האֵבֶל המפורסם. המבקרים, אז כמו גם כיום, מצאו טעם לפגם ביצירה מפרי עטו ה"מתיימרת" להיות סונטה. רוברט שומאן אמר כי בסונטה השנייה שופן פשוט קיבץ "ארבעה מבניו המופרעים ביותר" תחת קורת גג אחת. בין אם נכון הדבר ובין אם לאו, יצירותיו של שופן הבשל מאפשרות למאזין להתוודע אל מוסיקה בעלת יופי נדיר וקלילוּת, וכן (כמו בתחילת הפרק הרביעי של הסונטה ב-סי מינור), בעלת עוצמה ודרמה. היתה לנכס צאן ברזל באולמי 3 ' הסונטה מס הקונצרטים. זוהי יצירה ארוכה (כמחצית השעה, בפרט אם המבצע חוזר על חטיבת התצוגה של הפרק הראשון), קשה לביצוע ואפקטיבית, שהיתה לאבן שואבת לפסנתרנים וירטואוזים מאז כתיבתה . הפרק הראשון מציג מיגוון של רעיונות 1844 בשנת מוזיקלים, שבבסיסם נעימה אופיינית לשופן. מן הראוי לשים לב במיוחד להוראת המיפעם של הפרק, אלגרו מאסטוזו. במקרה שהמבצע אינו עומד בפיתוי ומנגנו מהר מדי, עלול הפרק להתפרק לסידרה של אפיזודות נלהבות, ולאבד את תחושת הסדר והאחדות המתלווה למיפעם מדוד וחגיגי יותר. הפרק השני מעניק למאזין תחושת ריחוף. אולם אל לו למיפעם, למרות שנדמה כי הוא מהיר ביותר, להיות מהיר עד כדי טשטוש הקו המלודי. שאם לא כן, הקהל יחוש כאילו הוא גולש ללא מעצור במורד הר בלילה חשוך במקום לרחף אל שמים כחולים בבוקר בהיר. מצטיין במשחקים של משקל, טמפו, ארטיקולציה, דינמיקה, מצלולים קונסוננטים מול דיסוננטים, מעברים בין מרכזים טונליים, בין צלילים ודמימות. הפרק השני, סקרצו, מהיר מהראשון. הוראת הביצוע "מרקטיסימו" (מודגש ביותר) מביאה לשיא את האיכות הנקישתית שבכתיבה לפסנתר ביצירה. הפרק השלישי, אלגרו מולטו, מהיר משני קודמיו. הוא מאופיין בליווי אוסטינטו ביד שמאל, שימוש נרחב במנעד הנמוך של הכלי, ובאוקטבות בין תפקידי יד שמאל ויד ימין. בפרק כמעט ואין הפסקות או צלילים ארוכים, כך שכשמאזינים לו מתקבלת תחושה של תנועה מתמדת. הפרק הרביעי, סוסטנוטו, הוא הפרק האיטי היחיד ביצירה, לאחר שברטוק השמיט את פרק האנדטה מהגירסה הסופית. הדינמיקה שבפרק נעה בטווח שבין שקט לשקט ביותר. את הארטיקולציות המודגשות והנגינה הנקישתית של הפרקים הקודמים מחליפות הוראות הביצוע דולצ'ה, דולצ'יסימו וסמפרה פיו טרנקילו (רך, רך ביותר, יותר ויותר רגוע). כך הסואיטה כולה מסתיימת באופן שקט ורגוע, כמעין אנטיתזה לנמרצות האקסטטית של שלושת הפרקים הראשונים. עודד שני דור הפרק השלישי, לרגו, הוא איטי, חולמני ומבשר את סיגנונו של דביסי. המוזיקה עשויה להביע תחושה של חגיגיות עקב מיקצב המַרְש האיטי משהו, אולם הנעימות, חרף היותן בעלות נופך נוסטלגי, אינן עצובות. פרק הסיום מציג את שופן במלוא זוהרו. הפינלה מצהיר את כוונותיו כבר בתחילתו בסידרה של אוקטבות רבות עוצמה. את הוראת המיפעם פרסטו (מהיר) מסייג המלחין בנון טנטו (לא כל כך). יד ימין מנגנת במרוצה מעלה ומטה על פני המקלדת, על רקע מיקצב עקשני ביד שמאל, אולם מהירותה מאופקת על מנת שלא להגביר את עצמת הצליל יתר על המידה ולהעמיק את משקל ההבעה. סידרת קרשנדי בעלי עוצמה חותמים את אחת היצירות המתרוננות ביותר בספרות הפסנתר. אלגרטו סקרצו אלגרו מולטו סוסטנוטו אלגרו מאסטוזו סקרצו: מולטו ויווצ'ה לרגו פינלה: פרסטו, נון טנטו
20:00 | ו' באב תשפ"ב | 3.8.22 | ' יום ד תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, אולם הקונצרטים ע"ש לואי עיבוד: סמי נסטיקו) | (לחן: פרנק ב' פוסטר Shiny Stockings עיבוד: קווינסי ג'ונס) | מילים: קרולין לי | (לחן: סיי קולמן The Best is Yet to Come עיבוד: נלסון רידל) | מילים: לורנץ הארט | (לחן: ריצ'רד רודג'רס Blue Moon עיבוד: קווינסי ג'ונס) | מילים: מאק גורדון | (לחן: ג'וזף מיירו You Make Me Feel So Young (לחן ועיבוד: ניל הפטי) Flight of the Foo Birds עיבוד: בילי מיי ואיתמר גרוס) | (לחן ומילים: ארווינג ברלין, נוסח עברי: עלי מוהר עדן Cheek to Cheek | מילים: סימור סיימונס, נוסח עברי: אלון אולארצ'יק | (לחן: ג'רלד מרקס כל כולי All of Me עיבוד: לני ניהאוס) מילים: רוברט מלין, | (לחן: גאי ב' ווד את האחת שלי My One and Only Love נוסח עברי: אלון אולארצ'יק) עיבוד: קווינסי ג'ונס) | (לחן ומילים: בארט הווארד Fly Me to the Moon עיבוד: בילי ביירס) | מילים: לורנץ הארט | (לחן: ריצ'רד רודג'רס Lady Is a Tramp עיבוד: נלסון רידל) | מילים: קרולין לי | (לחן: סיי קולמן Witchcraft עיבוד: ניל הפטי) | (לחן ומילים: קול פורטר I Get a Kick Out of You הפסקה עיבוד: רונלד בינג') | (לחן: לו פולק וארנו ראפה | Charmaine | מילים: קרולין לי, נוסח עברי: אלון אולארצ'יק | (לחן: ג'וני ריצ'רדס צעיר בלב Young at Heart עיבוד: נלסון רידל ואבנר קלמר) מילים: איירה גרשווין, נוסח עברי: | (לחן: ג'ורג' גרשווין אהבתנו תשרוד Love Is Here to Stay עיבוד: נלסון רידל) | אלון אולארצ'יק עיבוד: נלסון רידל) | (לחן ומילים: קול פורטר, נוסח עברי: אלון אולארצ'יק יום וליל Night and Day (לחן ועיבוד: ניל הפטי) Cute עיבוד: נלסון רידל) | ' מילים: אלן ברגמן ומרילין קית | (לחן: לו ספנס Nice 'N' Easy עיבוד: נלסון רידל) | מילים: ג'וני מרסר | (לחן: ריצ'רד א' וייטינג TooMarvelous for Words עיבוד: דייב טאנר) | מילים: קלי גורדון | (לחן: דין קיי That's Life עיבוד: בילי מיי וקווינסי ג'ונס) | (לחן ומילים: פרנק לסר Luck Be a Lady Tonight עיבוד: נלסון רידל) | מילים: ג'וני מרסר | (לחן: הנרי מאייר Summer Wind עיבוד: נלסון רידל ) | (לחן ומילים: קול פורטר I've Got You Under My Skin עיבוד: מיילס קולינס ויובל שפירא) | מילים: פול אנקה | (לחן: ז'ק רבו וקלוד פרנסואה My Way עיבוד: דון קוסטה) | ּ מילים: פרד אב | (לחן: ג'ון קנדר New York, New York ב ד ר כ ו ש ל ו : מ ח ו ו ה ל פ ר נ ק ס י נ ט ר ה אלון אולארצ'יק מאור כהן אלי גורנשטיין האורקסטרה - תזמורת הג'אז הישראלית נגני הפילהרמונית הישראלית: איליה קונובלוב, סיון מעיני, ילנה טישין, אלאונורה לוצקי, דרורית פלק, אנה דולוב, אמנון פלק, | כינור מריה רוזנבלט, אולגה שטרן, יוקי אישיזקה, אלה סלטקין, | צ'לו לינור כץ, יעקב קשין, אורי רון, | ויולה יבגניה אורן, ולדיסלב קרסנוב, אמיר ואן דר האל, סקסופון יונתן הדס, | טרומבון ניר ארז, מיכה דייוויס, | חצוצרה יובל שפירא, רם אורן, מיטב הלהיטים של פרנק סינטרה
ש י ע ו ר ב ת ר ב ו ת ל א ד ם ה פ ש ו ט ק ו נ צ ' ר ט ו ל ק ש ת ו ה ק ש ה א נ י ו מופע קברט סאטירי עם יונתן קרת , טקסט מוזיקה ומשחק יונתן קרת , שירה ומשחקתום כהן שירה ומשחק עדי עזרא, נגני הפילהרמונית הישראלית: | , באסנועם מסריק | , צ'לויפעת ולטמן | כינור גלעד ריבקין, , פסנתריעל קרת | , כלי נקישהעמרי בלאו | , קרןיואל עבאדי | כלי נשיפה יונתן הדס, גד לדרמן, | , תאורהפז פשרהופר | , סאונדטל משולם | ניהול אמנותי ועיצוב במה אריאלה אברמוף, , עוזר הפקהאברהם יונתן מאיה בלזיצמן ומתן אפרת שירים של מאיה בלזיצמן וקאברים לשירים נוספים נגני הפילהרמונית הישראלית: | כינור ניצן קאנטי, אדלינה גרודסקי, גנדי גורביץ', אסף מעוז, מריאנה פובולוצקי, שמואל גלזר, | צ'לו קיריל מיכנובסקי, אנריקא מלץ, | , ויולהלטם ביידר בן אהרון, מתן נוסימוביץ' באס בראד אניס, 20:00 | ה' באב תשפ"ב | 2.8.22 | ' יום ג תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, אולם צוקר 20:00 | ד' באב תשפ"ב | 1.8.22 | ' יום ב תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, אולם צוקר
ז א ת ל א מ ו ז י ק ה ! ב א ך ב ס ג נ ו ן ת ו מ ר ב ר רבקה מיכאלי דרור קרן עורך ומנחה: דורי פרנס אוסף של ביקורות קטלניות מגרמניה, צרפת, אוסטריה, אנגליה ואמריקה על גדולי המלחינים ויצירות המופת שלהם כאשר בוצעו לראשונה. נפגוש את היצירה שמזכירה "שאגות מלחמה אינדיאניות וחתולי בר זועמים" (הסימפוניה התשיעית של בטהובן), את המלחין שאי אפשר לבטא את שמו המסובך (צ'ייקובסקי) ואת האופרה שאין לה שום סיכוי להישאר ברפרטואר ("ריגולטו") ועוד פניני ביקורות ממאתיים השנים האחרונות. ערב שכולו פסנתר, ג'אז ושירה הפסנתרן תומר בר, בעיבודים מיוחדים ונועזים לקטעים מוכרים של באך, המשלבים את העולמות המוזיקליים האהובים עליו – ג’אז מודרני וג’אז מסורתי, מוזיקת עולם ועוד. 20:00 | ד' באב תשפ"ב | 1.8.22 | ' יום ב תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, מועדון סלע 20:00 | ו' באב תשפ"ב | 3.8.22 | ' יום ד תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, אולם צוקר
B A C H L O O P S יונתן קרן פרשנויות חדשות ואימפרוביזוריות על מוזיקה של באך עם יונתן קרן והלופר ו ר י א צ י ו ת ג ו ל ד ב ר ג , 9 8 8 ר י " ב )1 7 5 0 - 1 6 8 5 ( י ו ה ן סב ס ט י א ן ב א ך כאשר וריאציות גולדברג ראו אור לראשונה הן נקראו בפשטות "אריה עם וריאציות 1741- ב שונות לצ'מבלו כפול מקלדת". יוהן ניקולאוס פורקל, הביוגרף של יוהן סבסטיאן באך, היה את שמו של וירטואוז 1802- זה שהצמיד להן ב המקלדת והמלחין יוהן גוטליב גולדברג. פורקל טען בביוגרפיה של באך כי "הרוזן קייזרלינגק, השגריר הרוסי בסקסוניה בעבר, הירבה לבקר בלייפציג. גולדברג, שהיה תלמיד של וילהלם פרידמן באך ולימים גם של יוהן סבסטיאן באך עצמו, נמנה עם סגל משרתיו שם. הרוזן סבל מנדודי שינה וגולדברג התבקש להישאר בחדר הסמוך ולהקל על סבלו של הרוזן בנגינתו. הרוזן ביקש פעם מבאך לחבר יצירות אחדות עבור גולדברג, שיוכל לנגנן באוזניו והן ישמחוהו כששנתו נודדת. באך החליט לכתוב סידרת וריאציות, שהפכו תחת ידו ליצירת מופת. הרוזן התלהב מהיצירה ונהג לבקש מגולדברג כי ינגן באוזניו אחת מ'הווריאציות שלי'." הסיפור מוטל בספק – סביר להניח שבאך לא היה מוציא לאור יצירה מוזמנת בלי להקדישה לרוזן או לגולדברג, מה גם שגולדברג היה אז בן ארבע-עשרה בלבד. ייתכן שבאך העניק לרוזן עותק מודפס של היצירה. האריה מבוססת על סרבנד שבאך כלל בקובץ "המחברת של אנה מגדלנה באך". אחריה מופיעה סידרה של שלושים וריאציות בעשר קבוצות של שלוש וריאציות, כשהשלישית בכל קבוצה כתובה בצורת קנון. הווריאציה האחרונה היא אסופה של נעימות ובהן שירים שבאך שמע ברחובות לייפציג, והיצירה מסתיימת בחזרה על האריה הפותחת. את העיבוד לשלישיית כלי קשת עשה הכנר והמנצח דמיטרי סיטקובטסקי, שעיבד את וריאציות גולדברג גם לתזמורת. דמיטרי סיטקובצקי עיבוד לשלישיית כלי קשת: כנרהדר כהן, ויולן יונתן גרטנר, צ'לןגל ניסקה, 20:00 | ה' באב תשפ"ב | 2.8.22 | ' יום ג תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, מועדון סלע 20:00 | ו' באב תשפ"ב | 3.8.22 | ' יום ד תל אביב, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, מועדון סלע
G o l d b e r g V a r i at i o n s , B VW 9 8 8 Johann Sebastian Bach (1685-1750) When the Goldberg Variations were published in 1741, they were simply called “Aria with different variations for harpsichord with two manuals.” Johann Gottlieb Goldberg, the keyboard virtuoso and composer, had his name attached to them in 1802 by J. S. Bach’s biographer, Johann Nikolaus Forkel. According to Forkel, “Count Keyserlingk, formerly Russian ambassador to Saxony, often visited Leipzig. Among his servants there was a talented young man, Johann Gottlieb Goldberg – a harpsichordist who was a pupil of Wilhelm Friedemann Bach and later of Johann Sebastian Bach himself. The count had been suffering from insomnia and ill health and Goldberg, who also lived there, had to stay in the room next door to soothe his master’s suffering with music. Once the count asked Bach to compose some keyboard pieces for Goldberg, pieces of mellowness and gaiety that would enliven his sleepless nights. Bach decided to write a set of variations, a form that prior to this, hadn’t interested himmuch. Nevertheless, in his masterly hands, an exemplary work of art had been born. The count was so delighted Arranged for string trio by Dmitri Sitkovetsky Hadar Cohen, violinist Jonathan Gertner, violist Gal Nyska, cellist with it, he called them ‘my variations’. He would often say: ‘My dear Goldberg, play me one of my variations’.” It is difficult to believe that Bach would have published a commissioned work without any dedication to either Keyserlingk or Goldberg, which makes the story doubtful, along with the fact that Goldberg was only 14 at the time. Bach may have given Keyserlingk a copy of the printed edition. The Aria is based on a sarabande melody that Bach had written as part of Anna Magdalena Bach’s Notebook. The thirty variations that follow are grouped in ten units of three, of which the third is always a canon. The final variation is marked Quodlibet, which means a gathering of tunes, and includes some of the popular tunes that Bach had heard on the streets of Leipzig. The work ends with a simple repetition of the opening Aria. The arrangement for string trio was done by violinist and conductor Dmitry Sitkovetsky, who also made an orchestral arrangement of the variations. B A C H L O O P S New improvisatory interpretations of J. S. Bach’s music, with Jonathan Keren and the looper Jonathan Keren Tuesday | 2.8.22 | 21:00 Charles Bronfman Auditorium, Sela Lounge Wednesday | 3.8.22 | 21:00 Charles Bronfman Auditorium, Sela Lounge
T h a t s n o t M u s i c ! ” B a c h à l a T o m e r B a r Aselectionof scathing reviews fromGermany, France, Austria, EnglandandAmericaabout the greatest composers and their masterpieces following their premieres. We’ll get acquainted with a musical work that resembles “Indian war shouts and angry wild cats” (Beethoven’s Ninth Symphony), the composer with a name too difficult to pronounce (Tchaikovsky), the opera that has no chance of remaining in the repertoire (Rigoletto) and other little critical gems from the past two hundred years. Pianist Tomer Bar in special and daring arrangements of well-known pieces by Bach, combining his favorite musical worlds – modern and traditional jazz, world music, etc. Rivka Michaeli Dror Keren Compiled and presented by Dori Parnes An Evening of Piano, Jazz and Singing Wednesday | 3.8.22 | 20:30 Charles Bronfman Auditorium, the Zucker Hall Monday | 1.8.22 | 21:00 Charles Bronfman Auditorium, Sela Lounge
A L e s s o n i n C u l t u r e f o r t h e C o m m o n M a n C o n c e r t o f o r S t r i n g s a n d P e r c u s s i o n Yonatan Keret, text, music and acting TomCohen, singer and actor Adi Ezra, singer and actor Israel Philharmonic musicians Gilad Rivkin, violin | Yifat Weltman, cello | NoamMassarik, bass | Jonathan Hadas, Gad Lederman, wind instruments | Yoel Abadi, horn | Omri Blau, percussion | Yael Kareth, piano Ariella Abramoff, artistic director and set designer | Tal Meshulam, sound | Paz Psherhofer, lighting | Yonatan Avraham, production assistant Original songs by Maya Belsitzman and additional covers Israel Philharmonic musicians Nitzan Canetty, Adelina Grodsky, Genadi Gurevich, Asaf Maoz, Marianna Povolotzky, Shmuel Glaser, violin | Lotem Beider Ben Aharon, Matan Noussimovitch, viola | Kirill Mihanovsky, Enrique Maltz, cello | Brad Annis, bass A satirical cabaret with Yonatan Keret Maya Belsitzman and Matan Efrat Monday | 1.8.22 | 20:30 Charles Bronfman Auditorium, the Zucker Hall Tuesday | 2.8.22 | 20:30 Charles Bronfman Auditorium, the Zucker Hall
Shiny Stockings (Music: Frank B. Foster | Arr.: Sammy Nestico) The Best is Yet to Come (Music: Cy Coleman | Lyrics: Carolyn Leigh | Arr.: Quincy Jones) Blue Moon (Music: Richard Rodgers | Lyrics: Lorenz Hart | Arr.: Nelson Riddle) YouMakeMe Feel So Young (Music: Josef Myrow | Lyrics: Mack Gordon | Arr.: Quincy Jones) Flight of the Foo Birds (Music and arrangement: Neal Hefti) Cheek to Cheek (Music and lyrics: Irving Berlin | Arr.: Billy May and Itamar Gross) All of Me (Music: Gerald Marks | Lyrics: Seymour Simons | Arr.: Lennie Niehaus) My One and Only Love (Music: Guy B. Wood | Lyrics: Robert Mellin) Fly Me to the Moon (Music and lyrics: Bart Howard | Arr.: Quincy Jones) Lady Is a Tramp (Music: Richard Rodgers | Lyrics: Lorenz Hart | Arr.: Billy Byers) Witchcraft (Music: Cy Coleman | Lyrics: Carolyn Leigh | Arr.: Nelson Riddle) I Get a Kick Out of You (Music and lyrics: Cole Porter | Arr.: Neal Hefti) Intermission Charmaine | (Music: Ernö Rapée and Lew Pollack | Arr.: Ronald Binge) Young at Heart (Music: Johnny Richards | Lyrics: Carolyn Leigh | Arr.: Nelson Riddle & Avner Kelmer) Love Is Here to Stay (Music: George Gershwin | Lyrics: Ira Gershwin | Arr.: Nelson Riddle) Night and Day (Music and lyrics: Cole Porter | Arr.: Nelson Riddle) Cute (Music and arrangement: Neal Hefti) Nice 'N' Easy (Music: Lew Spence | Lyrics: Alan Bergman andMarilyn Keith | Arr.: Nelson Riddle) TooMarvelous for Words (Music: Richard A. Whiting | Lyrics: Johny Mercer | Arr.: Nelson Riddle) That's Life (Music: Dean Kay | Lyrics: Kelly Gordon | Arr.: Dave Tanner) Luck Be a Lady Tonight (Music and lyrics: Frank Loesser | Arr.: Billy May & Quincy Jones) Summer Wind (Music: Henry Mayer | Lyrics: Johny Mercer | Arr.: Nelson Riddle) I've Got You Under My Skin (Music and lyrics: Cole Porter | Arr.: Nelson Riddle) My Way (Music: Jacques Revaux and Claude François | Lyrics: Paul Anka | Arr.: Myles Collins & Yuval Shapiro) New York, New York (Music: John Kander | Lyrics: Fred Ebb | Arr.: Don Costa) H i s W a y : T r i b u t e t o F r a n k S i n a t r a Alon Oleartchik Maor Cohen Eli Gorenstein The Israel Jazz Orchestra Israel PhilharmonicMusicians Ilya Konovalov, SivannMaayani, Yelena Tishin Eleonora Lutsky, Drorit Valk, Anna Doulov, Amnon Valk, Maria Rosenblatt, Olga Stern, Yuki Ishizaka, Ella Slatkin, violin | Evgenia Oren, Vladislav Krasnov, Amir van der Hal, viola | Linor Katz, Iakov Kashin, Ori Ron, cello | Yuval Shapiro, RamOren, trumpet | Nir Erez, Micha Davis, trombone | Jonathan Hadas, saxophone Frank Sinatra’s greatest hits Tuesday | 3.8.22 | 20:00 Charles Bronfman Auditorium, the Lowy Concert Hall
S u i t e f o r P i a n o , o p . 1 4 ; S z . 6 2 B B 7 0 S o n ata n o . 3 i n B m i n o r , o p . 5 8 Bela Bartok (1881-1945) Frédéric Chopin (1810-1849) During the two years before World War I, after the failure of the first version of his opera Bluebird's Castle in the national opera competition, and after his publishers had refused to publish his new works, Bartók composed very little. He dedicated most of his time to studying musical folklore. Hemade journeys across Europe and North Africa, collected and recorded folksongs. After the war started, Bartók had to stop these journeys, and went back to composing new music. Bartók's works from those years include the ballet TheWooden Prince, the second String Quartet and the Piano Suite. The Suite was written in 1916 and premiered three years later by the composer. Although the piece was written during a period when Bartók was mainly interested in folk music, the Suite doesn't quote folk tunes, yet one can clearly hear the influences of folk music, mainly in its rhythmic aspects. In the Suite, Bartók wished to present a new piano technique, different from the post Romantic style of his earlier works. The Suite is written in a much clearer, transparent piano technique, which emphasizes the percussive qualities of the instrument. Written in four movements, the Suite originally had another movement, an Andante, which was supposed to be the second movement, before the Scherzo, but this movement was left out from the final version of the piece. The opening Allegretto is characterized by an exuberant obstinate accompaniment of In 1844 Frederic Chopin was in a downhill slide. His affair with George Sand was unraveling and his father died. Composing became very difficult, but he managed to assemble his third sonata, his last major work. Five years before he had published his second sonata, with the famous Funeral March movement. Critics then and now still fault Chopin on his ability to write a cohesive work with the name "sonata." Robert Schumann had said of the second sonata that Chopin had simply tied together "four of his maddest children." Like them or not, the works of the mature Chopin provide the listener with music of incredible beauty and lightness, but also (as in the beginning of the last movement of the Sonata in B minor) power and drama. The Sonata no. 3 is a concert hall perennial. Long (slightly more than 30 minutes if the first-movement repeat is observed), difficult and effective, it has attracted virtuoso pianists since 1844. The first movement provides a variety of musical ideas, with one of those uniquely Chopin melodies central to it. The movement's Allegro maestoso marking must, therefore, be carefully observed. If the temptation to play too quickly is not resisted, the movement breaks down into a series of passionate episodes, losing the sense of order and unity that comes with a more measured and majestic pace. The second movement must make the listener feel airborne. But the tempo, while seeming to be as fast as possible, must not be so fast that it fails to emphasize the melodic outlines. Otherwise, the audience will feel as if it is Allegretto Scherzo Allegro molto Sostenuto Allegro maestoso Scherzo: Molto vivace Largo Finale: Presto non tanto eighth notes in staccato throughout. The accompaniment is simple and dance-like, like the accompaniment of folk dances. The main melody is simple and short, starting on the off-beat, featuring a very small melodic range. Throughout the movement there are constant games of meter, tempo, articulation, dynamics, consonances against dissonances, different tonal centers, sounds and rests. The second movement, Scherzo, is faster than the first. The performance indication Marcatissimo marks the climax of the percussive quality of the piano technique of the work. The Allegro molto is faster than the first two movements. It is characterized by an obstinate accompaniment in the left hand, an extensive use of the low register of the piano, and octaves between the hands. The movement has almost no rests or long notes, so while listening to it one has the feeling of a perpetuummobile. The concluding Sostenuto is the only slow movement of the piece, after Bartók omitted the Andantemovement from the final version. Its dynamics range from quiet to very quiet. The sharp articulation and percussive qualities of the previous movements are replaced with the performance indications Dolce, Dolcissimo, and Sempre più tranquillo (soft, very soft, and always calmer). Thus, the Suite ends in a quiet, calmmanner as an antithesis to the ecstatic exuberance of the first three movements. Oded Shnei Dor speeding down a pothole-filled road at night instead of flying in the morning sky. The third movement, with its Largo marking, is hard to sustain. It is slow, dreamlike and filled with anticipations of Debussy. The movement might give one a sense of a solemnity with its somewhat slow march rhythm, yet the melodies, though perhaps nostalgic, are not sad. The last movement is Chopin at his most incandescent. The Finale immediately announces its intentions with mighty upward octave swoops. The indicated Presto is qualified by a cautionary non tanto. The sweeping right-hand runs up and down the keyboard, over the persistent left hand rhythm, must be fast, but not so fast to prohibit constant amplification of the sound and increase in the weight of expression. Ever more powerful crescendos culminate in one of the most exultant perorations in all piano literature.
S o n ata n o . 7 i n D m a j o r , o p . 1 0 n o . 3 S o n ata n o . 2 3 i n F m i n o r , o p . 5 7 ( " A P P A S S I O N AT A " ) Ludwig van Beethoven (1770-1827) Ludwig van Beethoven (1770-1827) Less known and less performed than the composer's later sonatas, the Dmajor sonata is very "Beethovenian" in character. It displays a significant development in piano writing, in comparison to the other composers of the time, and it has magnificent qualities of its own. The sonata was written in 1798, about six years after Beethoven arrived in Vienna, where he was known as a virtuoso pianist. In his playing Beethoven combined passion and intensity together with exceptional cantabile playing. He used the piano's pedal much more elaborately than other Classical composers before him, and he was known by his grandiose playing, which could be heard especially in the adagio movements. Beethoven saw the piano as a distinct instrument, different than all other keyboard instruments, mainly the harpsichord, which was widely played at the time. In 1796 Beethoven wrote to the piano manufacturer Andreas Streicher: "Undoubtedly the manner of playing the piano is as yet least developed form of instrumental playing. I hope that the time will come and the harpsichord and the piano will be regarded as two completely different instruments." Beethoven's attitude toward the piano is reflected in the Sonata no. 7. In the first movement, for example, there is a wide range of dynamics, articulations and registers. Some of the notes in this movement were not part of the piano range of that time. Those notes are not written in the first edition Sonata no. 23, op. 57, named by a publisher "Appassionata", was composed during 1804-05. It is one of themajor works in Beethoven'smiddle period, which began shortly after the personal crisis brought on by his recognition of developing deafness. By this time, he had already settled into the career pattern which he would follow for the remainder of his life: he supported himself through performing, giving private lessons and receiving proceeds fromsales of hisworks.Members of the aristocracy granted himannual stipends and gifts. Thus, he could freely develop his music, without employment in the court of a nobleman, as had been usual amongmany of his fellowcomposers. The "Appassionata" is dedicated to Beethoven's friend andmentor Count Franz von Brunsvik. Beethoven composed his sonatas for the "pianoforte", inspiredby the instrument's sustained legato notes and quick action of hammers and keys. Both in the first and in the last movements of the "Appassionata" he made frequent use of the deep, dark F note in the lower register, the lowest tone available on the instrument at the time. Hewrote technically demanding figurations for the pianist, creating variation in the themes and accompaniments. The first movement is written in Classical sonata form,without the traditional repeat of theexposition. It openswith an Fminor triad, mysteriouslymoving inpianissimo, repeated a semitone above, inG-flat major. Both triads endwith a trill, which turns intoan independentmotif. Thewell-known "faith"motif, of three repeated eighth notes and a quarter, is used in the "Appassionata" as a transitional motif. (This became themain theme in the firstmovement of Presto Largo e mesto Menuetto: Allegro Rondo Allegro Assai Andante con moto Allegro ma non troppo of the piece, but are implied and played in performances on modern pianos. In the first movement one can hear a wide range of characteristics: humor, lyricism, brilliant bravura, even some passages which sound as if taken from J. S. Bach's Inventions. The main motif of the movement is played at its very beginning: a succession of four descending notes. Beethoven develops this minimal motif throughout the movement, thus unifying its multicolored richness. The second movement is probably the most dominant in the piece. Written in a minor key, slow tempo, dark chords, extensive use of chromatics and low registers, the movement displays a deep emotional exploration. The tempo indication Largo (slow) is combined with the character indication mesto (sad and pensive) - a very rare indication, which is very difficult to find in other compositions. After the dark character and the minor key of the second movement, comes the light and elegant Menuetto in D major, with a playful Trio section full of humor. The fourth movement is a Rondo. Its main theme, which opens the movement, is very uncharacteristic of a rondo. It begins with three short notes, followed immediately by a rest. These three notes, which initially seem insignificant, generate a whole brilliant rondo, full of changes and surprises, a rondo which is a challenge for the performer and a delight for the listener. Oded Shnei Dor the Fifth Symphony). AnA-flatmajor variant of the main theme leads into the second theme: a sudden, furious arpeggio. These elements recur in several registers throughout thefirstmovement, complete or in fragments, sometimes inverted, never losing their intensity and power. A play between major and minor provides a wide variety of changes in color and timbre. The second movement is a beautiful chorale in D-flatmajorwith three strict variations. Theoriginal theme remains almost intact, while the note values of thebroken chords in theaccompaniment become faster by each variation. An introduction of 19 bars in rhythmic tension leads into the third movement. Then, the main motif of the movement, built upon the F minor triad, takes over. It is repeated a semitone higher, as was the theme in the first movement. Soon, parallel thirds and sixths reveal hidden voices and harmonies. Arpeggios of diminished chords are used as transitional passages. The middle part of the movement is repeated. The 54 bar long coda openswith a short part in binary form, in the style of a Hungarian or Turkish dance. To conclude the sonata, themain theme of themovement returns in accelerated pace. The "Appassionata" depicts a furious temperament and sudden changes inmood. It is a tale of intense personal feelings during years when Beethoven stood at the threshold of a silent, deeply felt loneliness, in which his main and genuine communication with the world was through his music. Monica Fallon
ipoarchives.orgRkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==